קוגל של שלום בית

יהודי פשוט ואשתו באו פעם לפני המגיד מקוז'ניץ כדי להתגרש. שאל המגיד את האיש: "מפני מה תרצה להתגרש?"
"בגלל הקוּגל," ענה האיש. וכך אמר: "כל השבוע אני עובד ביגיעה רבה, בשבת כל רצוני הוא להתענג ולאכול את הקוגל. אבל אשתי מגישה לשולחן תחילה את הדגים, ואחר כך את הבצלים והצ'ולנט, ועד שבא הקוגל אני שבע כל כך שאיני מרגיש בו טעם. כל השבוע אני עובד בשביל הקוגל הזה, ונמצא כל עמלי לריק."
והאישה, גם היא לא שתקה, וטענה כך: "בבית הוריי נהגו לאכול את הקוגל דווקא באמצע הסעודה, ואני – לא אשנה את המנהג!"
אמר להם המגיד: "אם כך, אעשה פשרה ביניכם. הכיני עבור בעלך שני סירים של קוגל, את האחד שימי לפניו בתחילת הסעודה, מיד לאחר הקידוש, ואת השני תגישי באמצע הסעודה, כפי שנהגת לעשות."
שמעו בני הזוג את הדבר והוטב בעיניהם. עודם עומדים לפניו, קרא המגיד לאשתו הרבנית רויזה, ואמר לה: "מבקש אני ממך, מהיום והלאה הכיני גם עבורי שתי מנות של קוגל, את האחת אוכל בתחילת הסעודה, והשנייה – באמצעה."
וכך נקבע המנהג והתקיים בין בניו ובני בניו של המגיד מקוז'ניץ. בתחילת הסעודה הם טועמים מנה של קוגל, והוא נקרא בפיהם "שלום בית קוגל"