פעם אחת בזמן הסעודה השלישית של שבת, ישבו החסידים לפני רבי זאב וולף מזְ'בַּריז' בדממה ובחרדת קודש. ר' זאב שקוע היה במחשבותיו הקדושות, והם ישבו בשתיקה, כדי שלא להסיח את דעתו.
באותה השעה בא אדם אחד, וישב לו בין המסובים. השמש שקעה זה מכבר, ובחשכה הגוברת ישבו החסידים והמתינו בשתיקה. אז נטל אותו אדם צנון אחד שהיה מונח לפניו על השולחן והחל לחתוך את הצנון ולאכול את החתיכות, והכול בקול וברעש.
גערו בו החסידים בלחישה, לבל יפריעו לרבם: "רעבתן שכמוך, מדוע אתה מרעיש ומבלבל את רבנו הקדוש?"
שמע ר' זאב את הדברים שאמרו החסידים והרגיש שהתבייש אותו אדם. אז אמר הרבי: "רצוני לאכול צנון, הביאו לי ואוכל." שמח האיש והתעודד, ומיד עמד ונתן לרבי את הצנון שבידו.
צנון
