עד קצה גבול היכולת ועוד קצת

רבי מאיר, תלמיד חכם צעיר, זכה ללמוד אצל רבי שְׁמֶלְקֶה מנִיקְלְשְׁבּוּרְג, אולם רק שלושה ימים ארכו לימודיו בישיבתו.
וכך היה המעשה:
כשהתפרסמה גדולתו של ר' שמלקה בעולם, חשק לבו של ר' מאיר ללמוד בישיבתו. נסע לניקלשבורג ובא לפני ר' שמלקה ואמר לו שברצונו ללמוד בישיבתו ולהיות תלמידו. השיב לו ר' שמלקה: "אם תוכל לקבל על עצמך לא לישון במשך שבוע שלם – אקבל אותך." רצונו של ר' מאיר היה עז, ולכן השיב: "אני מקבל על עצמי."
כך התחיל ר' מאיר ללמוד עם שאר תלמידי הישיבה ולא נתן שינה לעיניו במשך שתי יממות רצופות. כשהגיע היום השלישי הייתה דעתו מבולבלת וכמעט שלא יכול היה לשאת עוד את עייפותו הרבה, ורק תשוקתו הגדולה הניעה אותו להתאמץ בכל כוחו שלא להירדם.
עוד הוא יושב לפני רבו ומתאמץ להקשיב לדבריו, והנה היה צריך ר' שמלקה לעיין בספר שהיה מצוי בחדר אחר, ואמר שילך אחד התלמידים להביא לו את הספר. הלך ר' מאיר, וכשבא אצל ארון הספרים, ראה והנה מיטתו של ר' שמלקה עומדת בסמוך לארון. גברה עליו השינה והכריעה אותו ארצה, ובשבתו לקח כר ממיטת הרב והניחה תחת ראשו, וכך נרדם.
כשראה ר' שמלקה שאין ר' מאיר חוזר עם הספר, שלח תלמיד אחר לראות מה אירע לו. חזר אותו תלמיד וסיפר שר' מאיר שוכב על הקרקע וישן. "אם כן," הורה לו ר' שמלקה, "בדוק כיצד הוא ישן: אם לא הניח דבר תחת ראשו הנח לו ויישן, כי חטפה אותו השינה בעל כורחו, אך אם הניח דבר מה תחת ראשו עליך לעוררו משנתו, כי הבחירה הייתה בידו, שהרי הייתה לו עוד שהות ויכול היה להתגבר ולקום."
הלך התלמיד והעיר את ר' מאיר משנתו, כי ראה שכר מונח תחת ראשו. בא ר' מאיר וישב לפני רבו וקיבל ממנו ברכת פרדה, כי ראה שאין ביכולתו לעמוד בדרישותיו, ונסע לביתו.