סיוט הקרדום

בעיר ליזַ'נסק גר איש עשיר, ולו חנות גדולה. מדי בוקר אחרי התפילה נהג ללכת אל החנות ולעמוד שם כל היום. יום אחד שאל את עצמו: "לאיזו תכלית אני עמל כל כך? מה יהיה בסופי?" עוד באותו היום אמר לאשתו כי היום לא ילך אל החנות, אלא הלך אל בית המדרש ושם התפלל ולמד עד אחר הצהרים. כך עשה גם למחר ובימים הבאים, ובני ביתו ניהלו במקומו את החנות.
מדי ערב נהג האיש ללכת אל בית רבו, רבי אלימלך מליזַ'נסק, לשמוע ממנו דברי תורה. פעם אחת, בשעה שהיה אצל הרבי, אמר רבי אלימלך כי אם יצליח אדם לעצור את עצמו מלומר דברי שקר יממה שלמה מובטח לאותו אדם חלק בעולם הבא. שמע זאת האיש והחליט לנסות ולקיים זאת. מה עשה? סגר את דלת חדרו במנעול כדי שלא יהיה לו שום מגע או שיחה עם בני אדם ועל ידי כך יימנע מלומר דברי שקר כל אותו היום.
בצהריים ביקשה כלתו של האיש, אשת בנו, להיכנס אל החדר, והנה החדר נעול. דפקה בדלת ואין עונה. חששה האישה שמא חמיה התעלף בחדר וצעקה לעזרה. לקול זעקתה באו אנשים, שברו את המנעול ונכנסו פנימה. מצאו את בעל הבית יושב מעוטף בטלית ותפילין ולומד תורה. לכל השאלות ששאלו אותו לא ענה האיש דבר כי פחד שמא יאמר בשגגה דבר שקר. נבהלו מאוד בני הבית כי אמרו: "מי יודע – אולי השתתק האיש לעולם ולא ידבר עוד…" והתחילו לבכות מאוד. בתוך כך נכנס השכן הגוי וקרא בקול: "שכן, השאילני קרדומך!" פתח האיש את פיו והשיב: "אין לי קרדום." כשראו בני הבית כי האיש יכול לדבר, עזבוהו ויצאו מן החדר. לאחר שגמר את לימודו קם מן השולחן. לפתע ראה את הקרדום מונח תחת מיטתו. נבהל האיש מאוד וצעק: "אוי לי כי דיברתי היום שקר!" מיד הלך אל רבו הקדוש, רבי אלימלך. ברגע שנכנס שאל אותו הרב: "והיכן הקרדום?"
הבין האיש שרבו יודע את כל מה שאירע לו באותו היום, ובכה מאוד.
אמר לו הרבי: "היום הראו לך מן השמים שאי אפשר לקנות עולם הבא בפעם אחת. אבל כשמרגיל אדם את עצמו לדבוק באמת כשהוא עוסק יום יום במשא ומתן עם הבריות – זו הדרך שבה זוכים לעולם הבא."