"וּלְךָ אֲדֹנָי חָסֶד כִּי אַתָּה תְשַׁלֵּם לְאִישׁ כְּמַעֲשֵׂהוּ" (תהלים סב, יג) – קשה להבין פסוק זה, שהרי אם משלם אלוהים לאיש "כְּמַעֲשֵׂהוּ", כפי מעשיו, הרי שאין זה "חסד" אלא צדק ומידת הדין. הסביר רבי ישראל מרוּזִ'ין את הפסוק על ידי משל:
מעשה בסוחר עשיר שנסע למרחקים. כשחזר הסוחר הביא עמו מנורה טובה ויקרה ותלה אותה בביתו. הזמין הסוחר אומן שיעשה לו מנגנון הקבוע בקיר, שעל ידי חבל יוכלו להגביה או להנמיך את המנורה בכל עת שירצה.
פעם אחת בא עני לביתו של הסוחר לבקש נדבה, והסוחר לא היה באותה העת בחדר שבו הייתה המנורה. עני פשוט זה לא נתן את דעתו על המנורה היקרה, אולם החבל שעל הקיר מצא חן בעיניו. לא ידע העני כי החבל קשור אל המנורה, וכיוון שלא היה בחדר איש, לקח סכין מכיסו וחתך לעצמו מן החבל. מיד נפלה המנורה היקרה ונשברה בקול רעש נורא. שמע הסוחר את הרעש ובא אל החדר. גם בני ביתו והמשרתים הגיעו מבוהלים וראו כי נשברה המנורה הנפלאה, זו שאין כמותה בכל המדינה. הביטו בני הבית לראות מה יעשה הסוחר, בעל הבית, לעני זה ששבר את המנורה במו ידיו. והנה, פנה בעל הבית אל העני והסיר את כובעו של העני מראשו.
כשראו זאת בני הבית והמשרתים, צעקו ואמרו לו: "איך ייתכן! האם על נזק כה גדול תיקח מהעני רק את הכובע? הלוא שוויו אינו אלא שתי פרוטות!"
השיב בעל הבית: "יודע אני שכוונת העני לא הייתה לעשות נזק גדול כזה, וכל רצונו היה לקחת מעט מן החבל. הרי עני שכמותו אינו מסוגל להשיג בדעתו את שווייה של המנורה. ובכן, החבל שלקח שווה שתי פרוטות – כמו הכובע שלקחתי מראשו."
"כך גם אנו" – הסביר הרבי מרוז'ין – "כשאדם חוטא הוא פוגע ושובר את העולמות העליונים, אבל כוונתו רק להשיג תענוג קטן של עבֵרה. חסד גדול הוא שהקדוש ברוך הוא 'מְשַׁלֵּם לְאִישׁ כְּמַעֲשֵׂהוּ' – ודורש גמול רק לפי מעשה העבֵרה הקטן, ולא לפי הנזק הגדול שגרם בשל כך. האם יש חסד גדול מזה?"
משל המנורה
נושאים: