בבוקרו של יום הוֹשַׁעְנָא רַבָּא יצא אחד מחסידיו של רבי יצחק מווּרקי מביתו אל בית המדרש כדי לומר את והתפילות המיוחדות והפיוטים הנוהגים ביום זה. כנהוג, הכין האיש אגד של חמישה ענפי ערבה הקרויים "הושענא", תחבם תחת בית שחיו, וכך הלך אל בית המדרש.
בדרך הופיע לפניו אדם רכוב על סוס, מראהו כקצין משטרה, ומקל בידו. האיש קרא אל החסיד לעצור, ואז קרב אליו והכה אותו במקל שבידו. "יהודי, מה זה מציץ מתחת שרוולך?" שאל הקצין. "הושענא," ענה החסיד. שוב הכה הקצין את החסיד באכזריות ודרש: "אמור 'ענפים'!" החסיד סירב ואמר כי חלילה לו לקרוא לאלו "ענפים". שוב הכה אותו הקצין שיאמר "ענפים", ואילו החסיד התעקש – "הושענא הם".
אז שאל הקצין: "ולהיכן אתה הולך?"
"אל הרבי יצחק מוורקי," ענה החסיד.
"אמור 'יוצקא' ולא יצחק," דרש הקצין, אבל החסיד סירב ואמר: "לא! זהו הרבי, הרבי מוורקי!"
לפתע נעלם הקצין, והחסיד המשיך בדרכו. כאשר הגיע אל רבו ובירכו לשלום, מיהר הרבי ושאל: "ומה אירע לך בדרך?"
סיפר החסיד לרבי את כל שאירע לו. אז אמר לו הרבי מוורקי: "דע לך כי נס גדול אירע לך, שעמדת בניסיון ולא אמרת כדברי הקצין. כי היה זה השטן שעמד לפניך, ולא בא אלא לגרום לך לאבד את עולמך פעמיים – גם שתבזה את המצוות וגם שתקרא לרבך בשמו. אבל אתה עמדת בניסיון, ובשל כך תיחתם לאלתר בספר החיים, ותזכה לחיים טובים ולשלום!"
מילים שאין לומר
נושאים:
