בין החסידים שבעיר שֶעפְּס היה חסיד אחד שנקרא בפי כול א "דֶּער קלֵיינֶער רֶבּ זַלמן" – רב זלמן הקטן. לעתים אף כונה זלמן "חסיד", כיוון שהיה חסיד צנוע ופרוש מהנאות העולם, ועם כל ייסוריו היו פניו תמיד בוערות כלפידים בשמחה קדושה.
בשעה שנטה זלמן למות, באו החסידים, בני החבורה הקדושה, להיות עמו בשעת יציאת הנשמה. אמרו לו החברים: "זמנך קרב. אמור 'וידוי' וחזור בתשובה לפני מותך – כפי שנהוג."
צחק זלמן בשובבות ואמר: "שוטים שכמותכם – התביישו לכם! האם כך עושים תשובה על חטאים – כשרואים את המוות מול העיניים? טעות בידכם. את התשובה יש לעשות בשעה שאדם יושב לו ליד השולחן ואוכל סעודה דשנה. כשאוכלים אטריות 'לוֹקְשן' עם בשר – זה הזמן לחזור בתשובה. זכרו זאת!"
מותו של חסיד
נושאים:
