להתייסר מן התענוג

איש אחד שהיה ידוע כחוטא גדול בא לפני רבי מרדכי מלכוֹבִיץ', התוודה לפניו על כל מעשיו הרעים וביקש ממנו שיגזור עליו עונשים שיכפרו על עוונותיו.
"אני מוכן," אמר האיש, "לקבל על עצמי את כל העינויים והסיגופים שתצווה עלי ובלבד שתהיה בכך כפרה על עוונותיי."
שמע ר' מרדכי את בקשתו וציווה עליו: "שמע בקולי, ועשה מה שאני מצווה עליך בלי לסור ימינה ושמאלה ממצוותיי."
"אני מקבל על עצמי את כל מה שיצווה עלי הרב הקדוש," ענה האיש.
"חזור לביתך," אמר לו הרבי, "וכך תנהג: אכול בכל בוקר לחם לבן, עוף צלוי, לפת עם שמן ובשר, וקנח בכוס יַי"ש טוב. וכך גם בארוחת הערב, בדיוק כפי שציוויתיך. ובלילה תישן על מיטה מוצעת היטב." וכך הוסיף לו עוד ועוד מתענוגות העולם הזה, וגם אמר: "אסור לך להתענות ולהסתגף בשום דבר, וכך תעשה שנה תמימה. ובסופה תבוא אליי ואני אומר לך מה לעשות."
התפלא האיש מאוד כי ציפה שהרבי יגזור עליו לצום בכל ימות החול, להתגלגל בלא בגדים בשלג הקר, לטבול במי קרח, לשבת על קן נמלים כדי שיעקצו את גופו, או לשכב על סף הדלת של בית הכנסת כדי שהעוברים והשבים ידרכו עליו לכפרת עוונותיו. "האם באמת יכופר עווני בצורה כזאת?" חשב לעצמו. אך לא הייתה לו ברירה, והוא התחייב לעשות כדברי הרב ולא לסור מהם.
חזר האיש לביתו, והחל לנהוג לפי ציוויי הרב, וחשב: "אני חוטא ופושע. המריתי את רצונו של אלוהים, עברתי על תורתו, השחתתי את נפשי האלוהית והטבעתי אותה בעומק הרוע. איך אוכל להתענג בתענוגי העולם הזה ובמאכלים טעימים – הלוא ראוי לי לאכול חצץ ומרורות!" כך היה האיש מתמרמר בלבו, מצפונו הציק לו והיה בוכה מעומק לבו. האיש, שהיה שמן וגדול גוף, הלך ונעשה רזה מרוב בכיותיו, עד שנעשה כולו עור ועצמות, חלש וחולה. אילו המשיך כך יותר משנה היה מת.
בסוף אותה שנה נסע בשארית כוחותיו לעיר לכוֹבִיץ'. הביט בו ר' מרדכי ואמר לו "די. הגיע הזמן לעסוק בדברים אחרים." ונעשה האיש בעל תשובה עד יום מותו.