לאחוז את הרגש

סיפר החסיד ר' שמואל משינובה:
"פעם אחת כשערך ר' שמחה בונים מפשיסחָה את הקידוש של ליל שבת, נפל עליו פחד של התרגשות והחל לרעוד בכל גופו. מרוב רעדה נפל הגביע מידו, היין נשפך, והרבי מיהר ותפס את הגביע בידו השנייה.
אחר כך מילאו את הכוס מחדש, והרבי סיים את הקידוש בקול רם, כדרכו. אולם מאותו היום נזהר הרבי ולא אחז את גביע הקידוש בידו כשהיא באוויר, אלא היה מניח תחילה את זרועו על מסעד הכיסא, ורק אחר כך אחז בכוס היין.
מאז ואילך ידענו, אנו התלמידים, כי יראה של מצווה מלווה את הרבי בכל רגע, אלא שהוא מסתיר את הדבר היטב, ורק באותה הפעם לא הצליח לכסות על התרגשותו".