כלה נאה וחסידה

סיפרה הרבנית יֶנְטֶה-דבורה מטוֹלנֶה:
כאשר הייתי עוד ילדה צעירה, כבר השתדכתי עם בעלי רבי דוד, שהיה בעצמו עוד ילד קטן. אביו של דוד, רבי מרדכי "מוֹטלֶה" מצֶ'רנוֹבּיל, עוד היה בחיים, וגם אבי עדיין חי היה. שנים עברו והגיע זמן החתונה. בינתיים נסתלקו אבותינו לבית עולמם, ואני נשארתי עם אמי, שהייתה בעצמה אדמו"רית וחסידים רבים נהו אחריה.
למרות גדולתה של אמי, הרבנית ציזְיָה-חנה, עניות מאוד היינו באותן שנים ולא יכלה אמי לשאת בהוצאות החתונה, ובייחוד חתונה מכובדת עם משפחת צדיקים ידועה. לא הייתה בידי נדוניה או מלבושים עבור החתונה, אפילו פחות מן הנהוג בקרב פשוטי העם. באו אנשי העיר, חסידיה של אמא, וייעצו עצה: "סעו אל רבי מנחם מנדל מקוסוב, צדיק הוא ופועל ישועות, והוא יסייע בידכם." ר' מנחם היה תלמידו של סבא, אביה של אמי, רבי זאב "ווֶלְווְל". כששמעה זאת אימא אמרה: "אסע".
לא עברו ימים מרובים ואנו יצאנו בדרך הארוכה אל קוסוב. עניות מאוד היינו, אך מתנה גדולה הביאה אמא לר' מנחם-מנדל – את התפילין של סבי מצד אבי, רבי זושא מאניפולי. לבסוף באנו אל ביתו של ר' מנחם, ובידיה של אימא התפילין. מיד דאג לנו וקרא למשרתו שיכין עבורנו אכסניה טובה, המעולה שבבתים. וכך אמר למשרתו: "את כל הכבוד שאתה עושה עבורי – עשה גם עבורן ואל תחסיר דבר."
כך ישבנו כמה ימים באכסניה נוחה, ונחנו מטרחת הדרך הארוכה. בכל אותם הימים לא ראינו את הרבי ולא שמענו ממנו דבר, אך בוקר אחד שלח לקרוא לנו אל ביתו. כשבאנו ביקש שנאמר לו את כל אשר על לבנו, וסיפרנו לו על החתונה ועל עוניינו הרב. כששמע זאת אמר לנו: "בבקשה מכן, חכו עוד מעט, ואראה כיצד לסייע בידכן." שבנו אל האכסניה וחיכינו זמן מה, עד ששב ושלח לקרוא לנו שנית. כאשר נכנסנו אל חדרו הפנימי פנה אליי ר' מנחם ואמר לי: "בתי, כלה נאה וחסידה – קומי והחזיקי את הצעיף שעלייך, כדי שאמלא אותו דינרי זהב." אז פתח מגירה אחת, וחפן בידיו זהובים מתוך המגירה עד שמילא את הצעיף בזהובים.
אחר כך אמר לאמי: "נראה כעת כי תוכלי לערוך את החתונה בלי קושי וביד רחבה." ואז הוסיף ואמר: "אילו יכולתי הייתי בא בעצמי אל החתונה, אך איני חש בטוב והראייה שלי נחלשה, וגם קשה עליי טורח הדרך הארוכה אל מקומכם אשר במדינת רוסיה. ובכל זאת, ברצוני לקחת חלק בשמחתכם ולכל הפחות יכול אני לרקוד אתכן ריקוד של מצווה, כנהוג בישראל. ובכן – בואי ונצא לקראת כלה."
מיד שלח לקרוא מבית המדרש שלו לכמה מחסידיו שידעו לנגן בכלי זמר, והתחילו לנגן לפניו. החסידים מחאו כפיים והוא לבש את בגדי השבת. אז הוציא מכיסו מטפחת, ויחד אחזנו בפינות המטפחת משתי קצותיה. כך רקד עמי זמן מה ברינה ובשמחה ובדבקות רבה. אחר כך נפרדנו ממנו לשלום. בטרם יצאנו לדרך אף נתן בידנו לבושים נאים שהוכנו עבור חתונת בתו. הכול מסר לנו.
אמי ואני תמהות היינו כיצד מצא ר' מנחם סכום רב כזה עבור חתונתי. אחר כך נודע לנו, כי כך בירך אותו סבא שלנו, שהיה רבו – כי בכל עת שיצטרך כסף עבור דבר מצווה או צורך גדול יושיט את ידו אל המגירה ויאמר: "בזכות רבי ווֶלְווְל" – כך נקרא היה סבא הצדיק. כשהיה עושה כך, היה מוציא זהובים מן המגירה, ולפי מזלו של המקבל כך מוצא היה במגירה – אם מעט ואם הרבה.

קראו עוד