רבי ישראל מרוּז'ין היה רגיל להתהלך בבית המדרש כשהוא מפזם תנועה של ניגון: בָּם-בָּם. ראה זאת אחד מן המתנגדים לחסידות וצחק. שאל אותו הרב: "מדוע אתה צוחק ממני?" השיב המתנגד: "הרי אתה הולך ואומר בָּם-בָּם". ענה הרבי: "כך הרי כתוב בתורתנו הקדושה, 'וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם' (דברים ו, ז)".
זמן מה אחר כך פגש הרבי את אותו המתנגד, ושמע אותו מזמר את אותו הניגון. הפעם הרבי הוא ששאל את המתנגד: "מדוע אתה אומר 'בָּם-בָּם'?" התפלא המתנגד והשיב: "הלא כך נוהג גם אתה, והרי כך אמרת שכתוב בתורתנו הקדושה!" אמר לו הרבי: "כך אכן כתוב. אבל בפסוק אחר נאמר 'וְצַדִּקִים יֵלְכוּ בָם וּפֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם' (הושע יד, י), כי דבר זה תלוי בכוונה. ועכשיו – עשה כרצונך".
כוחו של ניגון
נושאים: