חולה אהבה

בעירו של הבעל שם טוב גרה דוכסית אחת. פעם בא רופא אחד, חשוב ומפורסם אל הדוכסית. דיברה הדוכסית בפניו בשבחו של הבעש"ט, שאדם גדול הוא וגם בקי ברפואה.
אמר הרופא: "בקשי ממנו שיבוא לכאן."
אמרה: "אין זה לפי כבודו. ראוי שאשלח עבורו מרכבה מכובדת, כמו לשר חשוב, כי אדם גדול הוא."
כך עשתה, ובא הבעש"ט לפניהם.
שאל אותו הרופא: "הנכון הדבר שאתה בקי ברפואה?"
"אמת הדבר," השיב הבעש"ט.
– "והיכן, ומיהו המומחה שממנו למדת?" שאל הרופא.
– "השם יתברך לימדני," ענה הבעש"ט.
צחק הרופא בלעג ושאל: "האם מבין אתה בדופק?"
אמר הבעש"ט: "אראה לך מה יודע אני לעשות. הנה יש לי איזו בעיה וחיסרון, בדוק נא את הדופק שלי ואמור מהו חסרוני, וגם אני אבדוק את הדופק שלך ואומר לך מה רואה אני בך."
בדק הרופא את הדופק בגופו של הבעש"ט ומצא כי יש איזו בעיה וחיסרון, אך לא ידע לומר מהי מחלתו. חולה אהבה היה הבעש"ט, מאהבתו להשם יתברך. דבר זה היה למעלה מהבנתו של הרופא, והוא לא ידע לומר על כך דבר.
אחר כך מדד הבעש"ט את הדופק של הרופא, ובתוך כך פנה אל הדוכסית ושאל: "האם נגנבו ממך כמה חפצים יקרים?" והתחיל למנות כמה חפצים שנלקחו מביתה. "כן, נגנבו," ענתה הדוכסית, "וכבר עברו כמה שנים מאז נגנבו, ואיני יודעת היכן הם."
אמר הבעש"ט: "שלחי שליח אל בית מלונו של הרופא, ויפתח את התיבה השייכת לו. שם תמצאי את כל החפצים שלמים וללא דופי."
עשתה הדוכסית כדבריו ומצאה כי צדק הבעש"ט, והרופא נסע מן המקום בחרפה ובביזיון.