ועצר את השמים

בימיו של הבעל שם טוב היתה פעם בצורת קשה. באותם הימים ראה הבעש"ט אדם פשוט שהתפלל וצעק את הפסוק: "וְעָצַר אֶת־הַשָּׁמַיִם וְלֹא־יִהְיֶה מָטָר" (דברים יא, יז).
התפלא הבעש"ט על שאדם זה מבקש עצירת גשמים, אך כיוון שראה שתפילתו של האיש מתקבלת ורצויה בשמים, לא גער בו.
לא עבר זמן רב וירדו גשמים.
אז קרא הבעש"ט לאיש ושאל: "מה הייתה כוונתך כשקראת 'וְעָצַר אֶת־הַשָּׁמַיִם וְלֹא־יִהְיֶה מָטָר'?"
ענה האיש: "אפרש לך את המלים – 'וְעָצַר' פירושו 'וסחט'. הקדוש ברוך הוא יסחט את השמים ויוציא מהם גשם רב כל כך, עד ש'לֹא־יִהְיֶה מָטָר' עוד בשמים, רק ירד הכל אל הארץ."