ומה אם אתה טועה?

מספרים על איש אחד מתנועת ההשכלה, שהיה מלומד גדול ובקי בתורה, אך אפיקורוס גדול. תמיד היה מוצא מגרעות בדברי חזַ"ל, ומציע פירושים משלו לדברי התורה. על הלכה זו היה אומר: "לא לכך התכוונה התורה"; ועל הלכה אחרת היה אומר: "כבר השתנו הזמנים והשתנה טבע העולם וראוי לְבַטְלָה"; על דברים אחרים היה אומר: "אין הדברים כפשוטם, אלא משל ומליצה."
נוהג היה להתווכח תמיד עם רבנים ותלמידי חכמים. אלו היו מציעים לפניו את ביאור דברי התורה ועיקרי האמונה על פי המקובל מדורי דורות, אך בצאתו מביתם היה מבזה את דבריהם ואומר ההפך.
כאשר שמע על רבי לוי יצחק מבַּרְדִיטְשׁוֹב, עלה בדעתו לבוא ולהתווכח גם עִמו.
כאשר הגיע אל ר' לוי יצחק, מצא אותו צועד הלוך ושוב בחדרו, כשספר בידו, והוא לומד ממנו בדבקות מופלאה ובהתלהבות עצומה, ומראהו נורא מאוד.
תוך כדי הליכתו היה ר' לוי יצחק אומר לעצמו כך: "ואולי הדבר אמת, כפי שכתוב כאן."
כך הלך ר' לוי יצחק וחזר על משפט זה כמה פעמים, בלי ששם לב אל האיש שנכנס לחדרו. עמד האיש בשתיקה ובפליאה, ולא ידע מה זאת. והנה אימה נפלה עליו, ורעד אחז בו.
לבסוף ניגש אליו ר' לוי יצחק ואמר:
"שמע בני, הרי כבר היית אצל כמה מגדולי ישראל, וכולם הציעו לפניך את עיקרי האמונה המבוארים בתורה בדרך המסורת – האמונה בשכר ועונש ודברים נוספים. אך אלו דיברו לשווא, כי כאשר יצאת מלפניהם ביזית את דבריהם. וכל כך למה? כי אתה רוצה שיראו לך גן עדן וגיהינום כאן, על השולחן. וזאת אי אפשר. ואם כן, מדוע שאנסה גם אני לשכנע אותך בדבריי? הלוא גם אני לא אוכל להראות לך כי אני צודק ואתה טועה. ובכל זאת, שמע נא, בני – אולי האמת היא כמו שכתוב בתורה. ואם נכונים הם הדברים, הרי שאתה בסכנה גדולה. כיצד תימלט?"
נכנסו הדברים אל לבו של האיש והוא נעשה בעל תשובה.