הפסד שכולו רווח

בדרכו אל ארץ ישראל, הגיע הבעל שם טוב עם בתו אדְל ועם תלמידו הסופר צבי אל איסטנבול. במקום זה שהו עד לחג הפסח. כיוון שבאותו מקום לא הכירו את הבעש"ט, הלך ואזל כל כספו עד שבערב חג הפסח נותר ברשותו רק הבית שבו דר עם בתו ותלמידו. לא נשאר בידו ממון, אפילו כדי להביא מצה וכוס של יין לקיים בהם את ליל הסדר.
כל אותו היום שאלה אדל: "מה יהיה? מה נאכל בחג?"
"השם יתברך יזמין לנו מה שנצטרך," ענה הבעש"ט. אחר כך הלך אל בית המדרש ושם ישב כל אותו היום.
לפנות ערב, זמן מועט לפני כניסת החג, בא יהודי עשיר מפולין אל הרחוב שבו דר הבעש"ט. שאל האיש: "היכן הוא רבי ישראל בן אליעזר מארץ פולין?" הראו לו את האכסניה שבה דר הבעש"ט. בא האיש עם אשתו אל הבית ושאל את אדל אם יוכל להתאכסן במקום, כי רצונו להיות במחיצתו של אביה בימי הפסח. "הנה כבר הכנתי את כל צורכי הפסח כיד המלך, אביא אותם לכאן," אמר.
"אבי בבית המדרש," אמרה אדל, "ולא אוכל לשאול אותו, אך בטוחה אני כי תוכלו לדור כאן עמנו, ואבי לא יכעס על כך."
מיד נשאו משרתיו של האיש את כל חפציו אל בית הבעש"ט, וערכו את שולחן הסדר בכלים נאים ובמיטות מוצעות ומהודרות להסב עליהן. על השולחן הניחו את כל צורכי הסדר ואת המצות השמורות והמהודרות, והכול באופן ראוי ומשובח.
הנשים הדליקו את נרות החג בנרות רבים וגדולים שהאירו את הבית. אחר כך המתינו עד שיבוא הבעש"ט מן התפילה.
כאשר בא הבעש"ט אל הבית, עשה מיד קידוש על כוס היין, ואחר כך קרא את ההגדה כנהוג. רק לאחר שסיים, בירך את האורח לשלום והאיר לו פנים בשמחה.
אחר כך אמר לו: "יודע אני מה תבקש. חשוך בנים אתה. ובכן, נשבע אני לך כי בזכות זה שהחיית את נפשי תלד לך אשתך זו בן." כשאמר זאת הורה הבעש"ט באצבעו על אשתו של היהודי מפולין.
שמח האיש מאוד ואמר: "אם יזכה אותי השם בכך, אתן לך מחצית מהוני."
מיד שמע הבעש"ט קול המכריז ואומר כי בשבועה זו שנשבע הפסיד את החלק המובטח לו בעולם הבא, כי עקר היה האיש וגם אשתו עקרה הייתה, ובשבועה זו הכריח הבעש"ט לשנות בשבילם סדרי טבע.
כששמע הבעש"ט את קולו של הכרוז נמלא שמחה ואמר בלבו: "ברוך השם! כעת אוכל לעבוד את השם יתברך באמת. הנה הפסדתי את חלקי שבגן עדן, ואוכל לסלק כל מחשבה פסולה על גמול ורווח, לא בעולם הזה ולא בעולם הבא."
אז פנה אל האיש בשמחה ואמר: "לא ידעתי כי עקר אתה. ובכל זאת, אל ייפול לבבך ואל תצטער. מה שנשבעתי לך יתקיים בעזרת השם."
מיד שמע הבעש"ט כרוז נוסף המכריז ואומר כי החזירו לו את כל הזכויות המגיעות לו, בגלל שהסכים לעבוד את השם בלי שום גמול.
אחר כך המשיכו וערכו את החג מתוך שמחה. ובחול המועד שלח הבעש"ט את האורח לדרכו בכבוד רב.