העולם הבא עבור יי"ש

פעם אחת נכנס אל בית המדרש שבפּשיסחָה חסיד אחד המכונה רֶבּ יוסְל "הגדול", ומצא שם חסיד צעיר אחד מן העיר אפְּטָא והוא עצוב.
שאל יוסל: "מה מעציב אותך?" אמר לו החסיד: "דואג אני לגורלי בעולם הבא." ענה לו ר' יוסל: "על זה אתה מצטער? תמורת יַי"ש לכל החסידים אתן לך את העולם הבא שלי." מיד נתן החסיד את שעונו ואת שרשרת הזהב המחוברת אליו, כדי שיקנו יי"ש.
היי"ש הובא לביתו של אחד מחשובי החסידים, ר' בנימין, שהיה גיסו של יוסל, וכל החסידים הוותיקים התקבצו ובאו אל הבית.
לפתע שאל ר' בנימין: "מנין היי"ש?" כשסיפרו לו סירב לשתות, וכל הפצרות החסידים לא הועילו. ידעו החסידים כי בנימין עקשן הוא, ולא יזוז מדעתו אלא אם יצווה עליו הרבי לעשות כך. בשל כך באו כולם ובנימין בתוכם לפני הרבי, רבי אברהם משה מפשיסחה.
כשבאו אל ביתו של הרבי עמד בנימין וסיפר:
"אומר לכם מדוע סירבתי. פעם אחת נסע הבעל שם טוב עם חסידיו יום שלם בערבה, עד שבאו רעבים וצמאים לביתה של יהודייה אחת. בבית היה יי"ש, אך לא היה לה מה לתת להם לאכול. והנה מצא אחד החסידים גבינה, והתחנן בפני האישה שתמכור להם אותה. סירבה האישה, כי שמרה את הגבינה לבעלה.
אמר לה החסיד: 'אתן לך את העולם הבא שלי תמורת הגבינה.' אז נתנה לו את הגבינה, והוא הביאה לפני הבעש"ט.
למחרת, כשעלו החסידים על העגלה ורתמו את הסוסים, סירבו הסוסים לזוז ממקומם. פנה הבעש"ט אל החסידים ואמר: 'חטא יש כאן, ומי שחטא – שיאמר.' אז סיפר לו החסיד כיצד מכר את העולם הבא שלו תמורת הגבינה.
מיד נכנס הבעש"ט חזרה אל הבית, והציע לאישה פי עשרה משווייה של הגבינה, ובלבד שתוותר על העסקה. כשסירבה האישה לכך, אמר לה הבעש"ט: 'אמרי לי, האם שמעת על הבעל שם טוב?' – 'בוודאי,' אמרה האישה. – 'ובכן, אני הוא הבעל שם טוב. וכעת – אני מבקש ממך שתיקחי בחזרה את הכסף עבור הגבינה. אני מבטיח לך שיהיה לך עולם הבא, אבל בבקשה – לא על חשבונו של אדם מישראל. ודעי לך, אם תתעקשי כעת – יש בידי להזיק לך ועוד תתחרטי על כך.'
כששמעה זאת, הסכימה האישה לבטל את העסקה."
כשסיים את סיפורו אמר בנימין:
"כעת מבינים אתם מדוע לא שתיתי את היי"ש."
אחר כך השתדלו החסידים מאוד לשכנע את החסיד שקנה את חלקו של יוסל בעולם הבא, שיבטל את העסקה וייקח בחזרה את השעון והשרשרת. ויש שאמרו, שמעשה זה הוא שגרם לכך שר' יוסף הגדול נענש ונפטר בעיר גריצא, הרחק מביתו ומקומו.