הסידור המתפלל

פעם אחת, בתפילת הימים הנוראים, לקח רבי צבי אלימלך מדִינוֹב סידור עם כוונות האר"י והותירו פתוח לפניו במשך כל התפילה בלי לדפדף בו.
שאלו אותו החסידים לפשר העניין: "אם רבנו מתפלל בסידור, מדוע אינו מדפדף בו? ואם אינו מתפלל בו, מדוע פתחו לפניו?"
ענה להם: אספר לכם מעשה:
"פעם אחת בערב יום הכיפורים בא הבעל שם טוב לבית המדרש לתפילת 'כל נדרי', והיה עצוב וזועף. אחרי שאמרו 'כל נדרי' נח שעה קלה. אחר כך ראו כולם כי רוח חדשה פיעמה בו, והוא זימר בשמחה את כל התפילה. בצאת יום הכיפורים, שאלוהו חסידיו מה אירע לו."
סיפר להם הבעש"ט:
"בעיר אחת היה יהודי חוכר שאדוניו הגוי אהבו. וכאשר הלכו החוכר ואשתו לעולמם, הותירו אחריהם ילד קטן שעדיין היה כרוך אחרי אמו. ריחם עליו האדון, לקחו אל ביתו, שיחק אתו וגידל אותו כאילו היה בנו. כשגדל מעט סיפר לו האדון כי הוא יהודי, אך הילד לא ידע דבר על דתם של היהודים. האדון ייעד לילד היהודי את כל רכושו, אך הראה לו גם את הרכוש שנותר מהוריו: כמה חפצים קלי ערך ובהם גם סידור 'קרבן מנחה' שאמו של הילד הייתה מתפללת ממנו."
"באותו הזמן," סיפר הבעש"ט לתלמידיו, "היו יהודי האזור נוהגים לנסוע לעיר לימים הנוראים, ראש השנה ויום הכיפורים, כדי להתפלל עם הקהל. ראה הילד את היהודים נוסעים בעגלות גדולות ושאל אותם לאן הם נוסעים. סיפרו לו היהודים על הימים הנוראים, ועל ראש השנה – יום הדין הנורא שבו נכתב דינם של כל באי עולם, ועל נסיעתם להתפלל עם הקהל, שכן לא יתעלם האל מתפילת הרבים.
מאותו הרגע החלה לפעם בילד התרגשות של קדושה, כי ידע שיהודי הוא. בכל לילה בעשרת ימי התשובה שבין ראש השנה ויום הכיפורים היה רואה בחלומו את הוריו, שהיו מפצירים בו לחזור לאמונת היהודים.
סיפר הילד על חלומותיו לאדונו, שהשיב לו בביטול – 'חלומות שווא ידברו.' אבל בחלומו, איימו עליו אביו ואמו שיחנקו אותו אם לא ישוב למוטב. כשהגיע ערב יום הכיפורים שוב ראה הילד יהודים הנוסעים אל העיר. לשאלתו, סיפרו לו היהודים על יום הכיפורים, שהוא יום סליחה ומחילה. נעצב הילד מאוד עד שהחליט לעשות מעשה. הוא לקח את סידור 'קרבן המנחה' של אמו מעליית הגג, וברח מביתו אל אחת הערים שבהן התכנסו יהודים להתפלל. בבואו לבית הכנסת ראה את כל הציבור לבוש לבן ומעוטף בטליתות וסידורי התפילה בידם, והם מתפללים ובוכים. התחיל גם הילד לצעוק בקול מר אך להתפלל לא יכול היה. באותה השעה נעשו רעש ומהומה בשמים. ואף אני נעצבתי," אמר הבעש"ט, "והשתתפתי בצערו של הילד. רציתי שתתקבל תפילתו ולא ישוב עוד לחיות כגוי.
לפתע התיישב הילד ואמר: 'ריבונו של עולם, איני יודע איך להתפלל ומה לומר. הנה לך – ריבונו של עולם – הסידור כולו.' אז פתח את הסידור, העמידו על עמוד התפילה, הטיח את ראשו בספר ובכה מתוך חרטה גדולה. תפילתו עשתה רושם בשמים ונתקבלה.
מיד שמחתי גם אני ונתמלאתי עוז וחדווה" – סיים הבעש"ט את סיפורו.
לאחר שסיפר את הסיפור אמר ר' צבי אלימלך: "גם אני לוקח את סידור האר"י המלא כוונות נסתרות ומניח אותו לפניי. הסידור הוא שידפדף עבורי, ובו כתובות כבר כל הכוונות."