לרב הקדוש רבי מיכל מזְלוֹטשוֹב ז"ל היו תפילין יקרות וקדושות, שהגיעו אליו בירושה מאביו, המגיד הקדוש רבי יצחק מדרוּהוֹביטְש ז"ל. התפילין הללו היו יקרות לו מכל יקר, ופעם חסידים עשירים רצו לקנותן מאתו בסך רב (= בסכום גבוה), בחמישים רַייניש לערך. והוא היה איש עני וחי בדוחק גדול, ולא אבה (=הסכים) אף שמוע מזה. אשתו הציקה לו מאוד למכור את התפילין לצורך פרנסת ביתם, כי בשביל התפילה היו לו גם תפילין אחרות, אך הוא עמד על דעתו ולא מכרן.
והנה, התקרב חג הסוכות, ובזלוטשוב אין אתרוג. מחכים להביא אתרוג ממקומות שונים, ולשווא – אתרוג אין. הגיע ערב החג – והנה איש אחד הביא למכירה אתרוג יפה ומהודר, וביקש בעדו חמישים רייניש. נמלך ר' מיכל, ומכר את התפילין של אביו ז"ל בחמישים רייניש וקנה את האתרוג.
ראתה אשתו שבעלה השיג אתרוג והבינה שבטח עלה האתרוג סך רב, והתחילה לחקור ולדרוש אצלו מהיכן השיג מעות בעבור האתרוג. בתחילה השתמט הרב בתירוצים שונים, אבל היא הציקה לו הרבה, עד שהוכרח לספר לה, שמכר את התפילין בשביל האתרוג.
מששמעה האישה את דבר מכירת התפילין, נתמלאה חֵמה, והתנפלה על בעלה בחירופין וגידופין: "הייתכן?! כמה פעמים הפצרתי בך למכור את התפילין בשביל צורכי הבית ההכרחיים החסרים לנו, ולא מכרת, ועכשיו בשביל אתרוג נטלת ומכרת?!" ולא נתקררה דעתה (= נרגעה) עד שמרוב כעסה נטלה את האתרוג, שהיה מונח על השולחן, נשכה בשיניה את הפיטם שלו והשליכתו (את הפיטם) לארץ…
ור' מיכל ראה את אשר עוללה לו אשתו, ואף הגה אחד של תלונה לא הוציא מפיו, ואף סימן של קפידא (= כעס) לא הראה, אלא עמד ואמר:
"אם ניחא לך (= אם ראוי בעיניך), ריבונו של עולם, שייפסל האתרוג שלי, הריני מקבל באהבה."
נתגלה לו אחר כך בחלום אביו הקדוש, ואמר לו שהמעשה האחרון, אי ההקפדה (= הכעס), עשה רושם גדול יותר בשמים מהמעשה הראשון של קניית האתרוג בסכום רב!
האתרוג
