כאשר התפרסם בעולם שמו של המגיד ממֶזֶרִיטְש רצה רבי מנדלה מפְּרֶמִישְׁלַן לנסוע אליו לראותו. בנסיעתו אמר למלווהו: "כשניסע ממקומנו ונגיע למקומות שאין מכירים אותי אל תקרא לי רבי." ענה לו המלווה: "והרי אין זה מכובד שאקרא לך בשמך הפרטי." ענה לו הרבי: "אם כן, קרא לי ברוך." וכך היה.
כאשר הגיעו ונכנסו אל חדרו של המגיד, הושיט לו המגיד את ידו ואמר לו "שלום עליך מנדל מפרמישלן," התערב המלווה ואמר: "לא קוראים לו מנדל." ענה לו המגיד: "לי קוראים כולם 'המגיד הגדול' ואיך אהיה ראוי לשם המכובד אם לא ארגיש מיד כשעולה על דעתו של ר' מנדלה מפרמישלן לנסוע אליי?" ומיד פנה אל המלווה ושאל שוב: "איך אמרת שקוראים לו?" אמר לו: "ברוך." אמר המגיד: "גַּם־בָּרוּךְ יִהְיֶה." (בראשית כז, לג)