גוזמה אמיתית

רבי אברהם יהושע השל מאַפּטָא היה נוהג לספר גוזמאות.
כך, למשל, בשעה שרבי מרדכי מנשכיז ביקר בחצרו סיפר לו הרבי מאפטא, כי בשל חשש ממלשין יהודי שעלול היה להזיק לו, נאלץ לשרוף את כל ה"קוויטלַך" – פתקי הבקשה שהחסידים נוהגים לכתוב ולהגיש לרבם. אולם כמות הפתקאות הייתה רבה כל כך, ששרֵפתם נמשכה שלושה ימים תמימים!
כששמע זאת הרבי מנשכיז התאפק שלא לצחוק, כיוון שידע שזהו מנהגו של הרבי מאפטא – לספר דברי גוזמה.
בפעם אחרת, ישב הרבי מאפטא עם רבי ברוך ממז'יבוז' וסיפר לו גוזמאות. התבוננו החסידים בפניו של ר' ברוך, לראות אם צוחק רבם, ואז יצטרפו הם לצחוקו. ואולם ר' ברוך לא צחק כלל, אלא הקשיב ברצינות רבה לדבריו של הרבי מאפטא.
לאחר שעזב הרבי מאפטא את המקום, אמר ר' ברוך לתלמידיו: "מכל אנשי פולין לא ראיתי חכם גדול כמו הרבי מאפטא. משקולת זהב יש בפיו, והוא שוקל בה כל מילה בטרם תצא."
ושוב, בהיות הרבי מאפטא בעיר ברדיטשוב, הגיע המון רב לקבל את פניו. הביאו לפניו כוס יי"ש ועוגת "לֶקַח", ולאחר שטעם מאלה החל ללכת בהתרגשות מצד לצד כשהוא מספר גוזמאות על העיר יָאס. הרבי מאפטא היה אז רבה של יאס והיו לו בתים שם. וכך סיפר, כי לפני ביתו המפואר שבעיר יאס בנו גשר, והחל למנות את כמות העצים והמסמרים ששימשו לבניית הגשר, כשהוא מפליג בגוזמאות ובמספרים עצומים.
בין השומעים היה סוחר בשם נוח, שהיה מגיע מפעם לפעם ליאס לרגל מסחרו. כששמע האיש את דבריו של הרבי מאפטא נענע בראשו ואמר: "רבנו צודק, כן האמת כפי שאמרת!" כששמע זאת הרבי מאפטא, פנה אל האיש ושאל: "ואתה, רבי נוח, מניין לך שכך הוא?"
כל אלה הסיפורים סיפר לימים הרבי מנשכיז לחסידיו ואמר כי ידע הרבי מאפטא את סוד הגוזמאות, שהוא סוד גדול בכתבי האר"י.