גאווה בדרך למקווה

בוקר אחד ביקש המגיד ממֶזְריטש לטבול במקווה. כשיצא מביתו ראה כי כפור וקרח כיסו את הארץ עד שנעשתה האדמה חלקה כציפורן ואי אפשר לעמוד עליה.
לא ידע המגיד מה לעשות, ולבסוף החליט לזחול על ידיו ורגליו אל בית הטבילה.
והנה, כשהתיישב על הארץ והחל לזחול, מיד חרבו פני האדמה, ולא היו עליהם שום כפור וקרח.
היה זה מעשה שטן, שרצה לנסותו אם יתגבר ויתחזק בעבודת השם, ויאמץ את כוחו כנגד הדברים המונעים אותו מעבודת הקודש.
קם המגיד מן הארץ והלך אל המקווה.
בדרך בא אליו השטן ואמר לו: "רבי, דע לך כי נכבדת בעיני מאוד, כיוון שראיתי כי הניסיון שעשיתי לך לא עלה בידי, ולשווא עמלתי להפריע לך מעבודתך."
מיד השיב לו המגיד ואמר: "רשע שכמותך! יודע אני מה עכשיו מנסה אתה לעשות – להביא אותי לידי גאווה. מהר ולך מכאן! 'אַל תְּבוֹאֵנִי רֶגֶל גַּאֲוָה' (תהלים לו, יב). ואתה – 'יִגְעַר ה' בְּךָ, הַשָּׂטָן' (זכריה ג, ב)!"
מיהר השטן וברח משם.