פעם אחת נסע רבי שלום שכנא מפרוהוביטש בדרכים יחד עם סבה של אשתו, רבי נחום מצ'רנוביל. כשעצרו ללון באכסניה הייתה בעלת הפונדק אחוזת צירי לידה והתקשתה בלידתה, והפונדקאי ביקש מהם שיפעלו לישועתה.
השיב לו ר' נחום: "אני אערוך פדיון נפש. לשם כך אני זקוק לבית מיוחד, למקווה, לשולחן ולמאה ושישים פרוטות". הסכים הפונדקאי לכל תנאיו ורבי נחום פנה לעשות את שלו.
כאשר התחיל ר' נחום בפדיון הנפש יצא ר' שלום החוצה, וכשסיים חזר ר' שלום שכנא פנימה. "בני", אמר לו ר' נחום, "היה עליך להישאר כדי ללמוד איך לעשות פדיון נפש". ענה לו ר' שלום: "פדיון נפש כזה הדורש הכנות מרובות כל כך אינני רוצה ללמוד, כי אם יחסר פעם אחד מן הדברים אזי אהיה מנוע מלהושיע, ואני רוצה להשפיע ישועה בצורה פשוטה בלי כל הכנות או תשלומים כי "כָּל הַמְאַבֵּד נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ אִבֵּד עוֹלָם מָלֵא" (משנה, סנהדרין, פרק ד משנה ה)".
בלי תנאים מוקדמים
נושאים:
