רבי גרשון הֵנִיך מרַדְזין פעל רבות למען חידוש השימוש בצבע התכלת בפתילי הציצית. סבור היה ר' גרשון הניך, כי יש להפיק את צבע התכלת מדמו של דיונון, וכי יש לחייב את השימוש בכך. לצורך זה, הגיע גם אל הרב ישראל יהושע מקוּטְנָא, מי שהיה אחד מפוסקי ההלכה החשובים שבדורו, כדי להתפלפל ולדון עמו בחידושו ההלכתי. הוא רצה לקבל ממנו הסכמה לצבע התכלת שהמציא.
ואולם הרב מקוטנא לא הסכים לדעתו של ר' גרשון הניך ואמר: "צא וראה מהו הנוהג הקיים בעולם – איש אינו נוהג להוסיף פתיל תכלת בציצית. ולשם מה להמציא דברים חדשים שלא הכירו אבותינו?"
לאחר שסיימו לדון ולפלפל בעניין, יצאו השניים החוצה אל הרחוב. ראה ר' גרשון הניך סַבָּל אחד, קרא לו שיבוא אליו ושאל אותו: "אמור נא לי, באיזו הלכה מהלכות איסור חמץ בפסח חלוקים רבי מאיר ורבי יהודה, ובמה הם מסכימים, ואינם חלוקים?"
הסבל לא ידע להשיב על שאלה קשה זו מן התלמוד, והביט בהם כאילם, בלי להוציא הגה מפיו.
אז אמר ר' גרשון לרבה של קוטנא: "ראה נא. הלוא בתלמוד נאמר, כי 'כל העולם' יודע שאין לאכול חמץ מן השעה השישית שבערב הפסח, וכי בדבר זה אין מחלוקת בין רבי מאיר ורבי יהודה (תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ד עמוד ב). האם לא ידעו חכמי התלמוד כי ישנם אנשים רבים כמו הסבל, שאינם יודעים דבר בעניין הלכתי זה? אלא שכאשר אמרו כי 'כל העולם' יודע, לא התכוונו אלא לתלמידי חכמים העוסקים בכך, כמוני וכמוך למשל. ואם כך, כיצד אמרת קודם, כי עלינו לצאת ולראות מהו המנהג הקיים בעולם, הלא אנחנו 'העולם' – אתה עצמך ושאר תלמידי החכמים."
אנחנו העולם
נושאים:
