אל תקרא לו גנב

נושאים:

רבי יצחק מווּרְקִי נסע פעם לפקוד את קברו של רבי אלימלך מליז'נסק. בדרך נגנב ממנו הארגז שהביא עמו, ורק כשהגיע אל ליז'נסק נודע לו הדבר.
מיד ציווה שלא להגיד כי הלוקח הוא גנב, ולא לבוז לאדם שלקח ולכנות אותו בשם גנאי שכזה.
עוד אמר: "הלוא אם ייקרא האיש 'גנב', יהפוך לגנב באמת, ולא ישיב את הארגז."
תמהו השומעים על דבריו של הרבי, אך לא עבר זמן, והלוקח החזיר את הארגז שלקח.

מה הופך אדם ל"גנב"? על פי הר' מוורקי, לא רק פעולת הגנֵבה גורמת לכך, אלא התווית שדבקה באיש היא שהופכת אותו לגנב.

כל עוד לא נקרא האדם בכינוי "גנב", יש סיכוי שהוא ישנה את דרכיו ויחזיר את הגנֵבה.
סיפור זה עוסק בכוחו של כינוי או בתדמית הנדבקת אל האדם. כינוי עלול להשפיע על התייחסותה של החברה לאדם והתייחסותו לעצמו. כל עוד לא דבקה בו תדמית מסוימת ניתן בקלות יחסית לשנות את התנהגותו הפסולה. הדבר בולט במיוחד בהקשר החינוכי, שבו תדמית חיובית או שלילית של תלמיד עשויה להשפיע באופן מובהק על הישגיו והתנהגותו.
בסיפור שלפנינו, ייתכן שהגנב היה אחד מן הפמליה שליוותה את הרבי. ואם כך, דווקא כאשר ראה בניגוד לציפיותיו כי לא מכנים אותו גנב, גרם לו הדבר לייסורי מצפון. הלוקח לא יכול היה "להסתתר" מאחורי התדמית, ונאלץ להתמודד באופן מוסרי עם המעשה שעשה.

הפרופ' לפסיכולוגיה רוברט רוזנטל ערך מחקר שזכה לפרסום רב. הוא גילה כי הציפיות של המורה מתלמידיו והאופן שבו הוא תופס אותם (התדמית שלהם בעיניו) משפיעים על הישגיהם בכיתה. אפקט זה כונה על ידו "אפקט ציפיית המורה" וגם "אפקט פיגמליון" או "נבואה המגשימה את עצמה". רוזנטל הוכיח כי אפילו עכברי מעבדה הושפעו מהציפיות שהיו לחוקרים מהם.