אורח מן השמים

רבי יחיאל מאיר מגוסטנין היה מהדר במצוות הכנסת אורחים.
פעם אחת בליל שבת חזר ר' יחיאל מאיר אל ביתו מבית הכנסת. לאחר שכבר נכנס אל ביתו בא הגבאי אליו ואמר, כי כעת ראה אורח אחד שנשאר בבית הכנסת.
מיד חזר הרבי אל בית הכנסת והביא את האורח אל ביתו.
האורח היה לבוש בבגדים דוחים ומטונפים והוא עצמו היה מכוער, מגושם ומלוכלך כל כך, כאילו זה עתה התגולל באשפה. ריחו היה כה רע עד שאי אפשר היה לעמוד במחיצתו, וכל שכן להסב עמו לסעודה על יד השולחן.
אף על פי כן, קיבלו ר' יחיאל מאיר בסבר פנים יפות, והזמינו אל השולחן. אך תחילה יש לומר "שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת", כפי שנהוג. ראה ר' יחיאל מאיר כי האיש אינו אומר את המילים. שאל: "מדוע אין אתה אומר 'שלום עליכם'?"
"איני יודע לומר," ענה האיש.
אחר כך הגיש הרבי כוס לאיש, כדי שיעשה קידוש. "איני יודע כיצד," אמר האיש. עמד ר' יחיאל מאיר ואמר עם האיש את מילות הקידוש, מילה במילה.
הגיעה העת ליטול ידיים לסעודה. אך האיש לא בירך את ברכת "נטילת ידיים" – "איני יודע כיצד," אמר. גם בפעם הזאת אמר הרב עמו את הברכה, מילה במילה. וכך עשה גם בברכת "המוציא".
לבסוף ישבו לאכול. פתח האיש את פיו ואכל כאחד הגרגרנים וכבהמת יער, שלא כדרך בני אדם. תחילה טרף האיש את החלה שהייתה על השולחן ואכלה כולה. אמר ר' יחיאל מאיר: "אולי עדיין רעב הוא." ציווה למשרתו והביא חלה נוספת. בלע האיש גם את החלה השנייה ואכלה.
"איש כזה צריך לאכול הרבה," אמר ר' יחיאל מאיר. ציווה שיביאו לפניו גם חלה שלישית, ולאיש אמר, כי לא יתבייש ויאכל כרצונו. אחר כך הובאו לשולחן כל החלות שהוכנו עבור בני הבית לכל השבת – את כולן טרף האיש ואכלן. גם כשהביאו חלות מן השכנים בלע האיש את החלות ולא הותיר מהן דבר.
בתוך כך התנמנם האורח מתוך אכילה ושתייה, עד שחטפתו שינה עמוקה. ניערו אותו כדי שיברך את ברכת המזון, אך הוא סירב, ועשה עצמו כמי שאינו מבין מה שאומרים לו.
בבגדיו המטונפים ובנעליו המלוכלכות באשפה השליך האיש את גופו על הספה היפה, וטינף את הריפוד שעליה.
כל אותה השעה לא היה נראה אפילו שמץ של כעס על פניו של ר' יחיאל מאיר, רק התנהג עם האורח בחיבה, ושמח על שהזמין לו השם יתברך מצווה חשובה של הכנסת אורחים.
בטרם שכב לישון בא שוב אל האורח כדי לראות מה מצבו, ונטל מלבושים חמים לכסותו היטב, כדי שיחם לו.
בבוקר נכנס ר' יחיאל מאיר אל החדר לראות אם עדיין ישן האורח, והנה אין האורח בבית. נעלם האיש ולא נותר כל רושם ממנו בבית.
שלח הרב שליחים לשאול על האורח, להיכן הלך ולאן פנה, אך איש לא ראה או שמע על האורח. בכל העיר לא היה אדם שראה את האורח, לא לפני השבת וגם לא ביום השבת.
הבין ר' יחיאל מאיר כי מן השמים שלחו לו אורח זה, כדי לנסותו במצוות הכנסת אורחים.