רבי יצחק מווּרקי היה דבק מאוד ברבו, רבי דוד מלֵלוֹב, וקשור אליו מאוד. בחג החנוכה של שנת תקע"ג נסע ר' יצחק עם רבו, ר' דוד אל "היהודי הקדוש" מפְּשיסחָה.
כשהגיעו, נכנס ר' דוד אל חדרו של "היהודי", שהיה מחותנו, ור' יצחק נשאר בחדר החיצון.
אמר ר' דוד ל"יהודי": "ראוי היה שנשתה איזה 'מַשקֶה'."
שמע זאת ר' יצחק, והלך וקנה עבורם בקבוק יין, בקבוק מי דבש, יין פּוֹרט, בקבוק שֵיכר ויין שרוף. את כל אלה קנה כי לא ידע לאיזה משקה התכוון רבו.
כשראה זאת "היהודי", הביט בר' יצחק כשהוא בוחן אותו מכף רגל ועד ראש.
אמר ר' דוד: "שלי הוא, מאַנשַיי."
"שלח אותו אליי, שיהיה כאן בראש חודש שבט," אמר "היהודי".
כמה ימים לפני המועד חלה ר' דוד מללוב. לא רצה ר' יצחק לעזוב את רבו החולה, אך כיוון שגזר עליו ר' דוד שייסע, יצא לדרכו ובא אל "היהודי" לפשיסחה.
שמח "היהודי" בר' יצחק והשתעשע בו. ב-ז' בשבט נפטר ר' דוד, ונסתלק לבית עולמו. תחילה ציווה "היהודי" שלא יגלו את הדבר לר' יצחק. לאחר זמן, כשנודע לו שנסתלק רבו קרע ר' יצחק את בגדיו, תלש את שערותיו ובא בצעקה אל "היהודי": "למה ניתקת אותי מאת רבי? מדוע ביקשת שאבוא לכאן!"
השיב "היהודי": "ידעתי כי ימיו של רבך ספורים, וחסתי על חייך. חששתי כי מרוב דבקותך ברבך, אם תהיה עמו בשעת פטירתו לא תעמוד נשמתך בך מרוב געגועים אליו. בשל כך נאלצתי בכוח לעקור אותך מרבך ולהביאך לכאן."
אהבה מסוכנת
נושאים:
