קדיש בלי יתום

רבי אלעזר בּיאַליסְטוֹקֶר היה חסיד קוצק נלהב.
פעם אחת מצאו אותו חבריו רוקד על גג הבית של רבו בעיר קוצק. עלה של כרוב חבוש לו בראשו, חגורה של תבן במותניו וסנדלי עץ לרגליו. וכך היה רוקד שם שעה מרובה בשמחה ובהתלהבות עצומה. רגליו נישאות באוויר וכפיו פרושות לשמים וקולו הולך מסוף העיר ועד סופה – "לַה' הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ" (תהלים כד, א) – "אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ" (דברים ד, לה).
והיה קולו מבקע שחקים ומפלח לבבות, עד שכל רואיו באותה שעה וכל שומעי שירתו ניצבו על מקומם וכולם הצטרפו אליו לשיר אתו יחד – "לַה' הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ!"
יצא גם הרבי הזקן מחדרו ועמד והביט בפניו של ר' אלעזר, ולא גרע ממנו עין שעה ארוכה.
לבסוף קרא לו ואמר: "אימתי עת רצון? – בשעה שממליכים את הקדוש ברוך הוא בכל העולמות. בוא אלעזר, ואברכך בבן זכר לעת זקנתך!"
לא הפסיק ר' אלעזר את ריקודו וכך השיב לרבו:
"איני חסר כלום גם בלי ה'וְיַצְמַח' שלך – זהו הבן שיאמר אחריי קדיש לעילוי נשמתי – 'יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא… וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ.' שיפה רגע אחד בקבלת עול מלכות שמים ובאמונה שלמה על הגג הזה מכל חיי העולם הבא, שמזכה הבן לאביו לאחר מותו כשהוא אומר אחריו: 'יתגדל ויתקדש שמה רבא!'"
בשל מה לו לאלעזר להכין לו קדיש לאחר זמן? הלוא כבר עתה עומד הוא לפני קונו – הוא, ולא בנו – ואומר בכל רַמַ"ח איבריו ושַסַ"ה גידיו: "יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא," וכל העם עונים בכל כוחם: "יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם…"