מעשה מרב ובן יחיד

מעשה ברב אחד שלא היו לו בנים. אחר כך נולד לו בן יחיד, וגידל אותו והשיא אותו. והיה הבן יושב בעליית הגג ולומד, כמקובל אצל העשירים. והיה לומד ומתפלל, אבל הרגיש שחסר לו דבר מה, ולא ידע מהו. והבן לא הרגיש טעם בלימודו ובתפילתו, וסיפר על כך לשני בני נעורים. הם יעצו לו שייסע לצדיק מסוים.
והבן עשה מצווה, ובא על ידי כך למדרגת "המאור הקטן".
סיפר הבן לאביו, שהוא מרגיש שחסר לו דבר מה, ואינו מוצא טעם בלימודו ובתפילתו, ושהוא רוצה לנסוע לצדיק ההוא. אמר לו אביו: "למה לך לנסוע אליו? הרי אתה למדן גדול ממנו, ומיוחס יותר ממנו! לא נאה לך לנסוע אליו!" וכך מנע מהבן לנסוע. הבן חזר ללימודו, אבל שוב הרגיש חיסרון, והתייעץ שוב עם שני בני הנעורים, ושוב הם יעצו לו לנסוע אל הצדיק, ושוב ביקש מאביו וזה שכנע אותו שלא ייסע. כך היה כמה פעמים.
והבן המשיך להרגיש שחסר לו, והיה מתגעגע מאוד ומשתוקק למלא את החיסרון, אבל לא ידע בדיוק מהו חסרונו. בא שוב לאביו והפציר בו שייסעו, עד שהאב היה מוכרח לנסוע עמו, שהרי לא רצה לשלוח את בנו יחידו לבדו. אמר לו האב: "אסע עמך, ואראה לך שאין בצדיק הזה ממש." רתמו את העגלה ונסעו.
אמר לו אביו: "אם הנסיעה תעבור בשלום סימן שמהשמים רוצים שניסע, ואם לא – אין הקדוש ברוך הוא רוצה שניסע." הגיעו בנסיעתם לגשר קטן, ונפל אחד הסוסים, והעגלה התהפכה, וכמעט טבעו במים. אמר אביו: "הרי אין הנסיעה עוברת בשלום, ואינה רצון ה'."
חזרו לביתם. חזר הבן ללימודו, ושוב הרגיש בחיסרון, והפציר באביו כמו בפעם הקודמת, ושוב היה האב חייב לנסוע עמו. ושוב אמר האב שיעשו ניסיון אם הנסיעה תעבור בשלום. וכשנסעו נשברו שני צירי העגלה. אמר לו אביו: "הרי אתה רואה שאין הנסיעה עוברת בשלום, שהרי אין זו דרך הטבע שיישברו שני הצירים גם יחד! הן פעמים רבות נסעו בעגלה הזאת, ומעולם לא קרה כך!" – וחזרו.
חזר הבן לדרכו ושוב הרגיש בחיסרון, ובני הנעורים יעצו לו לנסוע. חזר לאביו והפציר בו והכריח אותו לנסוע עמו שוב. אמר הבן: "הפעם לא נחזור וננסה, כי בדרך הטבע יתכן שייפול סוס לפעמים או שיישברו הצירים, אלא אם יתרחש דבר ברור ומורגש מאוד שימנע מאתנו להגיע." הגיעו לאכסניה ללון, ומצאו שם סוחר, ודיברו עמו כדרך הסוחרים, ולא גילו לו שהם נוסעים לצדיק, כי הרב התבייש להודות בכך שהוא נוסע אל הצדיק הזה. ושוחחו על ענייני העולם, עד שנסבה השיחה על ענייני הצדיקים, והיכן נמצאים הצדיקים. וסיפר להם הסוחר ששם נמצא צדיק, ושם ושם. הזכירו הם את הצדיק שנסעו אליו. אמר להם: "זה? – הרי קל דעת הוא, כי אני בא ממנו, וכשהייתי שם ראיתי אותו עובר עבֵרה!" אמר האב לבנו: "אתה רואה? שהרי הסוחר מדבר לפי תומו, והרי הוא בא משם!" וחזרו לביתם.
ונפטר הבן, ובא בחלום לאביו. וראה אותו האב כועס מאוד, ושאל אותו: "מה מכעיס אותך כל כך?" אמר לו הבן: "סע לצדיק ההוא, והוא יגיד לך על מה אני כועס." והקיץ, ואמר לעצמו: זה בוודאי מקרה. וחזר וחלם שלוש פעמים והבין שיש דברים בגו, ונסע לשם.
בדרכו פגש את הסוחר שבו פגשו הוא ובנו בנסיעה הקודמת, והכיר אותו. אמר לו: "אתה הוא שפגשתי בך באכסניה?" אמר לו: "בוודאי. אני הוא."
פתח הסוחר את פיו ואמר לו: "אם תרצה אבלע אותך!" אמר לו: "מה אתה מדבר?" אמר לו: "אתה זוכר, כשנסעת עם בנך, ובתחילה נפל סוס על הגשר, וחזרת; ואחר כך נשברו הצירים; ואחר כך פגשת אותי, ואמרתי לך שהצדיק הוא קל דעת? – אחרי שפטרתי את בנך – עכשיו אתה רשאי לנסוע. כי הוא היה 'המאור הקטן', והצדיק הזה הוא 'המאור הגדול', ואם היו נפגשים היה בא המשיח. אבל עכשיו, שפטרתי אותו מהעולם – אתה רשאי לנסוע." תוך כדי השיחה נעלם הסוחר, ולא היה לרב עם מי לדבר. נסע הרב אל הצדיק וצעק: "חבל, חבל חבל! חבל על האובדים ואינם נמצאים!"