מעשה מאורח

סיפר רבי נחמן מבּרֶסלַב:
בשנת תקס"ט, ביום ראשון של חנוכה, אחר הדלקת נר חנוכה, בלילה, נכנס אורח לבעל הבית ושאל אותו: "מאין פרנסתך?"
השיב לו: "אין לי פרנסה קבועה בביתי, רק מחייתי מן הציבור."
שאל האורח: "מה אתה לומד?" והשיב לו. והיו משוחחים זה עם זה, עד שנכנסו בתוך שיחה ודברים היוצאים מן הלב. והתחיל בעל הבית להשתוקק ולהתגעגע מאוד – איך משיגים ומגיעים לאיזה דבר נעלה שבקדושה. אמר לו האורח: "אני אלמד עמך."
תמה בעל הבית, והתחיל לחשוב – אולי אינו בן אדם כלל, אך ראה שהוא מדבר עמו כדרך בני אדם.
מיד התחזקה האמונה שלו באותו אורח והתחיל לקרוא לו "רבי", ואמר לו: "קודם כול אני מבקש ללמוד ממך איך להתנהג בך בכבוד. ולא שארצה לפגוע בכבודך, אלא שבן אדם קשה לו להיזהר לגמרי כראוי, ועל כן אני רוצה שתלמדני איך לנהוג בך בכבוד."
והשיב לו: "כעת אין לי פנאי. בזמן אחר אבוא אליך ואלמדך דבר זה. וכעת אני צריך ללכת מכאן."
אמר בעל הבית: "גם דבר זה אני צריך ללמוד ממך – כמה אני צריך ללוות אותך?"
ואמר לו: "עד אחר הפתח."
חשב בעל הבית: "איך אצא עמו? כי כעת אני עמו בין הבריות, ואם אצא עמו לבדו – מי יודע מי הוא?" פנה ואמר לאורח: "אני מפחד לצאת עמך." השיב לו: "אם יכול אני ללמוד עמך, גם עתה – אם ארצה לעשות לך איזה דבר, מי ימנע בעדי?" ויצא עמו מן הפתח. מיד חטף אותו והתחיל לפרוח עמו, והיה קר לו. ולקח מלבוש ונתן לו. ואמר לו: "קח את המלבוש וייטב לך, ויהיה לך אכילה ושתייה וכל טוב, ותשב בביתך." ופרח עמו.
בתוך כך הסתכל, והנה הוא בביתו. ולא היה מאמין בעצמו שהוא בביתו, אך הסתכל, והנה הוא מדבר עם בני אדם, ואוכל ושותה כאחד האדם.
בתוך כך הסתכל, והנה הוא פורח כמקודם. וחזר והסתכל, והנה הוא בביתו. חזר והסתכל – והנה הוא פורח. וכך היה מתנהג זמן רב.
אחר כך הוריד אותו בין שני הרים בגיא, ומצא שם ספר, והיו בו צירופי אותיות: א' – ז' – ח' הוא ד', וכולי. והיו מצוירים בספר כלים, ובתוך הכלים היו אותיות. גם היו בתוך הכלים האותיות של הכלים, שיכולים לעשות על ידן את אלו הכלים, והיה לו חשק רב ללמוד את הספר.
בתוך כך הסתכל, והנה הוא בביתו. חזר והסתכל – והנה הוא שם.
וחשב לעלות אל ההר, אולי ימצא שם איזה מקום יישוב. וכשבא אל ההר ראה שעומד שם אילן של זהב עם ענפים של זהב. ועל הענפים תלויים כלים, כמו הכלים המצוירים בספר. ובתוך הכלים היו כלים, שבהם עושים את אלו הכלים. והיה חפץ לקחת משם את הכלים, ולא היה יכול, כי הסתבכו הכלים שם בין הענפים המעוקלים בעקמומיות.
בתוך כך הסתכל, והנה הוא בביתו.
והתפלא מאוד – מה זה שהוא פעם כאן ופעם שם? והיה חפץ לספר זאת לבני אדם, אך איך מספרים פלא כזה לבני אדם, דבר שאין ראוי להאמין לו?
הסתכל מן החלון, וראה את האורח הנ"ל, והתחיל לבקש ממנו מאוד שיבוא אליו. ואמר לו האורח: "אין לי פנאי, כי אני הולך אליך." אמר לו: "זה בעצמו פלא בעיני. הרי אני כאן, ואיך זה שאתה הולך אליי?"
השיב לו: "בשעה שהסכמת ללכת עמי ללוות אותי מן הפתח לקחתי ממך את הנשמה, ונתתי לה לבוש מגן עדן התחתון, והנפש-רוח נשאר אצלך. ועל כן, כשאתה מכוון את מחשבתך לשם – אתה שם, ואתה מושך הארה משם אליך. וכשאתה חוזר לכאן, אתה כאן".
–
ואיני יודע מאיזה עולם הוא.
מעולם טוב הוא בוודאי.
ועדיין לא נגמר ולא הסתיים.