פעם אחת ישבו יחדיו חסידיו של רבי ישראל מרוּז'ין, והנה קרב אליהם הרב הצדיק ומקטרתו בידו. שאלו אותו החסידים: "רבנו, אמור לנו איזו דרך לעבודת השם". ענה הרב ביידיש: "אִיך וֵוייס?" – מניין שאדע?
ובתוך כך סיפר להם מעשה: שני חברים, רעים אהובים, נגזר עליהם גזר דין מוות. והנה, אף שהמלך חיבבם ורצה לדון אותם לטובה, לא יכול היה לזכותם, כי חוק המדינה הוא, וכבר נאמר – "מֶלֶךְ בְּמִשְׁפָּט יַעֲמִיד אָרֶץ" (משלי כט, ד).
מה עשה המלך? ציווה שימתח חבל ארוך מעל הנהר, ואם יצליחו החברים לעבור עליו את הנהר – יומתק דינם לחיים.
ועבר הראשון בשלום את הנהר על החבל. עמד חברו מרחוק וצעק: "רעי אהובי, הגד נא לי איך עברת את החבל במקום סכנה כזה, ואדע גם אנוכי איך לעבור."
השיב לו הראשון: "אִיך וֵוייס גָאר ניט – איני יודע כלל – רק זאת אומר לך: כשהלכתי על החבל, אם הייתי נוטה לצד אחד – הטיתי עצמי לצד האחר."
מהי הדרך
נושאים: