זושא קר לו

פעם ביקר רבי זוּשָא מאַניפּוֹלי אצל רבי יֵיבִי – הלוא הוא רבי יעקב יוסף מאוֹסטְרהָא – בחג הסוכות. ישבו השניים בסוכה עד שהגיע הלילה. רצו אנשי הבית להציע מיטה בסוכה בעבור זושא, אבל ר' זושא סירב, וביקש לישון על הארץ. הפצירו בו שיישן על המיטה, כדי שלא יתקרר, אך ר' זושא התעקש ולא הסכים.
בעל הבית, ר' ייבי, שכב בסוכה במיטתו כהרגלו, והתכסה בשמיכה חמה, ור' זושא שכב לידו על הרצפה הקרה.
אך מיד כאשר שכב ר' זושא על הארץ, נשמע קולו של ר' זושא: "קר לזושא," והנה הסוכה התחממה מעט. שוב אמר: "זושא – קר לו." מיד נעשה חם בסוכה כל כך, עד שר' ייבי הסיר את השמיכה החמה שהתכסה בה. וכשקרא ר' זושא בפעם השלישית, נעשה החום בסוכה בלתי נסבל.
קרא הרב ייבי: "ר' זושא, מה רצונך בכך – לשרוף לנו את הסוכה?"
אז חדל ר' זושא מקריאותיו ושכב בשקט.