איך לבקר את הרב

נושאים:

בחצרו של רבי יצחק מווּרקי היה אדם אחד חצוף וגס רוח. פעם אחת החל האיש לדבר בגנותו של הרבי בפני החסידים, ועורר מהומה גדולה.
כששמע על כך הרבי, קרא לאיש אל חדרו ואמר לו: "שוטה! החסידים יכלו להכות אותך בשל דבריך, מדוע סיכנת את עצמך כך? לכל הפחות צריך היית לומר עליי דברי אמת! עכשיו אין כאן איש מלבד שנינו. ואני, שיודע היטב עד כמה אפשר לדבר בגנותי, אספר לך את כל האמת, ואם תרצה תוכל לספר זאת לחבריך החסידים."

כיצד התייחס ר' יצחק מווּרקי לאדם חצוף, שדיבר עליו דברי גנאי? מדוע קרא לו אל חדרו, ואיזו הצעה הציע לו, כשהיו שניהם לבדם?

על פי הר' מוורקי, עצם הביקורת היא דבר נכון וחיובי. הוא אינו חושש מן הביקורת. ואולם זו צריכה להיעשות בדרך הנכונה. ראשית עליה להיות אמת. ושנית, עליה להיאמר באופן אחראי ושקול, ולא סתם מתוך הצורך לעורר מהומה. זה ההבדל שבין רכילות והכפשה ובין ביקורת אמיתית וראויה.
הסיפור גם מתאר את הענווה שבה מתייחס ר' יצחק מוורקי לעובדה שמישהו דיבר בגנותו. בסיפור המקורי נקראת תכונה זו "מידת ההשתוות", כלומר שוויון נפש ושליטה על רגשות הכעס הספונטניים שאמור היה לחוש. ובמילים אחרות, גם כאשר מכפישים אדם בצורה מכוערת, הרי זה מבחן בשביל אותו אדם אם יכעס ויתגונן, או שישפוט את הדברים בהיגיון ואף יהיה מסוגל להודות כי בדברים מסוימים עליו להשתפר.

"אז איך אתה ישן בלילה עיתונאי קטן שלי…" שר אריק איינשטיין. כמה חבל שפעמים רבות התקשורת עוסקת בלשון הרע וברכילות, בלי לשמוע את עצותיו של הר' מוורקי.
גם הבעש"ט בספר "ליקוטים יקרים" מדבר על כך שאדם צריך לנהוג בשליטה עצמית בכל מצב: "שויתי ה' לנגדי תמיד, שויתי לשון השתוות, בכל דבר שייארע לו יהא הכל שוה אצלו, בין בענין שמשבחין אותו בני אדם, או מבזין אותו, וכן בכל שארי דברים."