על פתח הלב

רבי יצחק מאיר אַלְתֶר מגוּר סיפר משל:
הרבי יושב בחדרו ודלתותיו סגורות, ומשרתו של הרב איננו מניח לאיש להיכנס. מה יעשה מי שרוצה להיכנס? יעמוד קרוב לפתח, וכשתיפתח הדלת יהיה הוא הראשון להיכנס.
כך אפשר להסביר גם למה כתוב "וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל־לְבָבֶֽךָ" (דברים ו, ו). למה "על לבבך" ולא "בתוך לבבך"? בדרך כלל הלב סגור ולא קל להיכנס אליו. לכן העצה היא לשים את הדברים על הלב, וכך בזמן שייפתח הלב הם יהיו מוכנים להיכנס.