להמשיך את הברכה

סיפר רבי יצחק מסקווירא:
אדם אחד, בור ועם-הארץ, האמין באמונה פשוטה בבעל שם טוב ובכוחו. אדם זה התפרנס מעסקי החכירה. שוכר היה מן הפריץ נכסים, ומשכיר אותם תמורת ממון. כיוון שהיה מתחנף ומתחייך לפני הבעש"ט, נשא חן בעיני הבעש"ט, ולפיכך בירך אותו שלא יבקש ממנו הפריץ לשלם לו ולא כלום. בשל כך, כל מה שהרוויח נותר בידו והוא המשיך וגבה סכומי כסף מן השוכרים, ואף העלה את דמי השכירות בכל שנה.
לאחר שנפטר הבעש"ט נסתלקה הברכה, והפריץ החל לתבוע ממנו לשלם לו את חובו. קם האיש ונסע אל תלמידו של הבעש"ט, רבי יעקב יוסף מפולנאה, שכונה ה"תולדות", על שם הספר שחיבר. כשבא לפני ה"תולדות" סיפר לו את עניינו ואת בקשתו. אמר לו ה"תולדות": "עכשיו כשנפטר רבנו הקדוש הבעש"ט, אין מי שיסייע לך, אלא אמור תהלים בכוונה בכל לבך והשם יתברך יעזור."
יצא האיש בכעס מביתו של ה"תולדות", ובלכתו דפק באגרוף על הדלת ואמר: "אם כך, באמת צריך לבכות ולהצטער על פטירתו של רבנו הבעש"ט, כי כשהיה רבי בעולם הזה – האם הייתי צריך לומר תהלים?"
כששמע ה"תולדות" את דבריו, הבין כי לאדם זה יש אמונה פשוטה וחזקה בבעל שם טוב. מיד החזיר אותו אל ביתו ואמר לו: "לך לביתך לשלום. הצלחת בדבר זה, ולא תצטרך לשלם לפריץ את חובך."
כך המשיך הדבר עד פטירתו של ה"תולדות", ר' יעקב יוסף. לאחר פטירתו שוב דרש האדון את הכסף. קם האיש ונסע אל עירו של הבעש"ט, מז'יבוז', ובא אל ביתו של נכד הבעש"ט, ושמו רבי משה-חיים-אפרים.
עוד בטרם הגיע אל הבית באו בני אדם וסיפרו לרבי על עניינו. וכך אמרו לו: "דע לך כי יבוא אל ביתך אדם שהיה מתחנף לסבך, הבעש"ט, וגם ב'תולדות' הצליח לשטות, עד שגרם בכך שלא נצרך לשלם לפריץ אפילו פרוטה כל ימיו. דבר זה לא מנע ממנו לקחת ממון עבור הנכסים שהשכיר, וגם להעלות את דמי השכירות בכל שנה."
לא עבר זמן רב ובא האיש לפני ר' משה-חיים-אפרים. גער בו הרבי ואמר לו: "רשע אתה. רימית את סבי ואת 'התולדות', ועכשיו חשבת לרמות גם אותי."
במפח נפש יצא האיש מן הבית, ומיד רץ אל בית העלמין ובא אל קברו של הבעש"ט. בכה האיש וצעק: "רבי, כיצד עזבת אותנו, ואני אנה אלך." מרוב בכי נרדם וישן. והנה בא אליו הבעש"ט בחלום ואמר לו: "לך ושוב אל נכדי, ותראה שבפעם זו תצליח בבקשתך."
התעורר האיש, וראה כי השעה מאוחרת בלילה. ר' משה חיים אפרים ישן זה מכבר, ושומרים הלכו סביבות ביתו כדי לשמור שלא יעבור אדם שם. כי אם היה עובר אדם סמוך לביתו היה הרבי ניעור.
קם האיש מקברו של הבעש"ט, ורץ בכל כוחו אל ביתו של ר' משה חיים אפרים. כה רבה הייתה זריזותו, עד שלא הבחינו בו השומרים ולא עצרו בעדו. והוא נכנס אל ביתו של הרבי. מיד הקיץ ר' משה חיים אפרים ואמר לו: "לך לביתך. הצלחת גם בפעם הזאת ולא תצטרך לשלם לפריץ דבר כל ימי חייך."
וכך היה, והאיש שב אל מקומו בשלום.