כשהיה הבעל שם טוב בעיר שדה-לבן (בִּילַה צֶרְקְווַה), עסק שם ברפואתו של תלמיד חכם אחד, ושמו רבי אברהם פודליסקר. לאחר שעבר זמן רב, ראו בניו של החולה כי מעשיו של הבעש"ט אינם מועילים לאביהם. בשל כך, ביקשו מרופא נכבד הגר בעיר אוסטרהא, שיבוא וירפא את אביהם. קיבל הרופא את ההזמנה ויצא לדרכו אל שדה-לבן. רופא זה שנא את הבעש"ט, וכבר אמר, כי ביום שיראה אותו יירה בו בכלי הנשק שנשא עמו.
הרגיש הבעל שם טוב במה שעשו בניו של הרב החולה, והודיע: "אני נוסע מכאן, כי הלוא הרופא מאוסטרהא בדרכו לכאן." החולה, שלא ידע כי בני ביתו הזמינו את הרופא, ביקש מהבעש"ט שלא ייסע. לאחר הפצרות רבות הסכים הבעש"ט ללון שם באותו הלילה, ואמר: "רואה אני כי הרופא אינו רחוק, והוא לן באכסניה שמחוץ לעיר." בבוקר, כשהתכונן הבעש"ט לצאת לדרכו, שוב הפציר בו הרב שיישאר עוד. התעכב הבעש"ט ולבסוף אמר: "רואה אני כי הרופא כבר כאן, באכסניה שבתוך העיר." אחר כך ישב הבעש"ט על העגלה ונסע אל האכסניה שאליה הגיע הרופא, ונכנס. כשראה אותו הרופא, בירכו לשלום ושאל: "מניין יודע אתה את חכמת הרפואה?" – "השם יתברך לימדני," ענה הבעש"ט, ואחר כך נסע לדרכו.
באו בניו של הרב החולה, והביאו את הרופא אל ביתם. אולם כל טיפול שהציע הרופא לעשות אמרו לו, כבר עשה זאת הבעש"ט. לבסוף, לאחר שלא ידע להציע כל טיפול אחר, עזב הרופא את המקום בבושת פנים.
לאחר שהלך הרופא אמר החולה לבניו: "מה זה עשיתם! אמנם לא הצליח הבעש"ט לרפא את מחלתי, אולם בכל פעם שבא אליי הרגשתי כי השכינה באה עמו. אבל כשנכנס הרופא אל הבית הרגשתי כאילו כומר נכנס אל חדרי."
האקסטרה של הבעל שם טוב
נושאים:
