תורה של חסידים

בטרם הפך רבי שניאור זלמן מלאדי לרבי פגש את רבי פנחס מקוריץ. בפגישתם אמר לו ר' פנחס: "אלמד אותך כעת ביאור של מדרש אחד ממדרשי חז"ל. עוד תגיע השעה שתהיה זקוק לו." אחר כך אמר דרשה ארוכה ובה קושיות על מדרשי חז"ל ותירוץ על פי סוגיה שבתלמוד.
שנים רבות אחר כך, לאחר שכבר נפטר ר' פנחס ור' שניאור זלמן הפך לרבי, העלילו המתנגדים לחסידות עלילה על ר' שניאור זלמן, והוא הושלך אל הכלא.
בעזרתו של "מתנגד" אחר, שהיה אדם הגון, שוחרר לבסוף ר' שניאור זלמן. כשפגש הרבי את האיש שסייע לו, רצה להודות לו על כך. אמר המתנגד: "יכול אתה להודות לי על ידי לימוד תורה. ולא כאן תעשה זאת, אלא אבקש כי תלך אל שלושה מגדולי התורה שלנו, ותדבר עמהם בלימוד תורה. זו תהיה תודתך לי."
כך עשה ר' שניאור זלמן, ועוד בטרם שב אל ביתו נסע אל הגדול שבאותם תלמידי החכמים, איש גאון ונודע מן העיר שִקלוֹב.
כשבא ר' שניאור זלמן לפני הגאון וסיפר לו על סיבת בואו, לא בירכו הגאון לשלום ולא הזמין אותו לשבת, אלא אמר מיד בכעס: "מדוע סללת לך דרך חדשה? הלוא אומרים עליך שאתה יודע ללמוד תורה, ולמה תתחבר עם כת החסידים, המבלים את ימיהם בדברי רוח, וכל ימיהם ביטול תורה?"
ענה ר' שניאור זלמן: "אענה אחר כך, כעת באתי לדבר אתך בלימוד תורה."
– "האמת מה שאומרים עליך שאתה בקיא בכל התלמוד?" שאל הגאון משקלוב.
– "ואם רק בחצי מן התלמוד אני בקיא – מה בכך?" ענה ר' שניאור זלמן.
– "ובאיזה החצי?" שאל הגאון.
– "באיזה חצי שתרצה."
אחר כך בחן הגאון את ר' שניאור זלמן והתפעל מאוד מידיעתו בתורה.
אז הסביר לו פנים, בירכו לשלום והושיט לו כיסא שיֵשב. החל הגאון להוכיח את ר' שניאור זלמן בדברים היוצאים מן הלב: "תלמיד חכם גדול אתה. מדוע תתחבר אל החסידים שאינם יודעים ואינם רוצים ללמוד תורה? מה תועלת יש בכך?" ועוד דברים כאלו.
שוב נמנע ר' שניאור זלמן מלענות, ורק אמר: "אענה אחר כך, כעת הבה נדבר בלימוד תורה."
חשב הגאון ואמר: "מה אוכל עוד לשאול אותך? הלוא את התלמוד כולו מכיר אתה בעל פה. ובכל זאת נזכרתי כי כמה שנים מתקשה אני במדרש חז"ל אחד, שאיני יודע לפרשו."
היה זה המדרש שעליו הקשה ר' פנחס מקוריץ את שאלותיו בפני ר' שניאור זלמן ואותן תירץ שנים רבות קודם לכן.
הציע ר' שניאור זלמן את תירוצו של ר' פנחס לפני הגאון. התפעל הגאון משקלוב, ונשקו על ראשו בכבוד ובאהבה.
אמר לו ר' שניאור זלמן: "כעת אגלה לך קצת את גדולת הבעל שם טוב ותלמידיו. הנה התירוץ שאמרתי לפניך לא מדעתי הוא, אלא שמעתיו לפני כמה שנים מאחד מגדולי תלמידי הבעש"ט. תלמיד זה אמר לי ברוח הקודש כי אצטרך עוד את התירוץ הזה, ורק כעת הבנתי למה התכוון. תורה יש כאן, וגם רוח הקודש ראית כעת בעיניך. ברוח שכלם העדינה והחזקה השיגו אנשים אלו מה שלא השיג אדם אחר."
הסכים הגאון משקלוב לכך, ובידידות רבה נפרד לשלום מר' שניאור זלמן.