שלושה ימים רצופים שהו הבעל שם טוב ותלמידיו בדרכים, וביום השלישי באו אל פונדק אחד. את הפונדק ניהל יהודי כפרי, שלא הכיר את הבעש"ט. כששאלו אותו אם יוכלו ללון במקום השיב האיש: "לא."
ניכר היה כי האיש טרוד מאוד, וגם נרות רבים היו דולקים בבית. חקר אותו הבעש"ט על הדבר ולא רצה הכפרי לומר, ורק אמר: "ואם תדע – מה תוכל להועיל לי. רק זאת אומר – אוי לי על צרתי. צרה כצרתי לא אירעה מעולם לשום אדם."
הפציר הבעש"ט באיש מאוד, עד שסיפר: "לפני שבוע ילדה אשתי בן, ומחר עליי להכניסו בבריתו של אברהם אבינו. חמישה בנים ילדה לי אשתי, וכל אחד מהם מת בלילה זה שלפני הברית בלי שום סיבה. הנה כבר השעה תשע בלילה, ואני ירא כי יקרה אסון גם בלילה זה."
אמר הבעש"ט: "אל תפחד. הכן עצמך לברית המילה מחר, כי אני הוא בעל שם טוב, ואני מבטיחך כי יחיה הילד ולא יהיה אסון."
התרגש אבי הילד ואמר: "אם יהיה כדברך אתן לך את מחצית הוני ואת השם אשבח כל ימיי."
– "איני צריך לממונך," אמר הבעש"ט, "אבל תן כעת כסף פדיון-נפש בסכום שאומר לך, והכן שני אנשים חזקים שיעמדו על רגליהם סמוך לעריסת התינוק. צווה שיחזיקו בידם שק פתוח, וכל אחד יפתח את השק בשתי ידיו. כך יעמדו ולא יעצמו עין אפילו לרגע." את תלמידיו ציווה הבעש"ט כי ישבו וילמדו תורה, והוא עצמו שכב לנוח. עוד אמר להם, כי אם ייפול דבר מה לתוך השק מיד יסגרו אותו בחבל ויעירו אותו משנתו, והוא יאמר להם מה לעשות. אחר כך שב והזכיר לאנשים ולתלמידיו כי לא יישנו כלל הלילה.
כאשר ציווה הבעש"ט כך עשו. ובחצי הלילה החלו הנרות כבים. התאמצו התלמידים ולא הניחו לנרות לכבות. בתוך כך ראו, והנה נפלה חולדה גדולה לתוך השק. מיד סגרו את השק וקשרו אותו בחבל, ואת הבעש"ט העירו משנתו. ציווה הבעש"ט שיקשרו את השק היטב, ואת שני האנשים ציווה שייקח כל אחד מהם מקל בידו ויכו על השק בכל כוחם. כך עשו, עד שרמז להם בידו שיפסיקו. אחר כך ציווה להתיר את השק ולהשליכו החוצה.
כל אותו הלילה לא אירע דבר לתינוק. בבוקר הכינו את כל הנצרך לברית המילה וכיבדו את הבעש"ט שיהיה סנדק. לאחר שערכו את הברית כדת וכדין ביקש אבי הבן מהבעש"ט שימתין עד שתיערך הסעודה. "אבל כעת," כך אמר, "מוכרח אני ללכת אל אדון הכפר. אדם רע הוא ואני ירא ממנו, ולכן מוכרח אני להביא לו מיני מתיקה מברית המילה, כדי שלא יכעס." אמר לו הבעש"ט: "לך לשלום."
כשבא אבי התינוק אל האדון מצאו שוכב פצוע במיטתו, ופניו חבולות מאוד כמי שהוכה מכות נמרצות. בכל זאת קיבל האדון את אבי התינוק בספר פנים יפות ושאל: "אמור נא, מי הוא האורח שבביתך?"
– "יהודי נכבד מארץ פולין בא אליי הלילה והוא הציל את בני ממוות," אמר, ובתום לב סיפר לאדון את כל שאירע בביתו באותו הלילה. אמר האדון: "לך מהר לביתך ובקש מן האורח שיבוא אליי ללא דיחוי."
בפחד שב האיש לביתו, כי ירא היה מה יעשה האדון לבעש"ט. סיפר האיש לבעש"ט מה שאמר לו האדון, ויעץ לו לשלוח את משרתו אל האדון להודיע כי אין לו פנאי וכי הוא רוצה לצאת מיד לדרכו, וכך לא יצטרך לפגוש באדון האכזר. אמר הבעש"ט: "איני ירא ממנו. אני אלך."
לאחר הסעודה הלך הבעש"ט אל ביתו של האדון. אמר לו האדון: "ידעתי כי אתה הוא שהפרעת לי במלאכתי. הצלחת בפעם הזאת כי לא הייתי מוכן לכך, אבל אם תרצה נערוך בינינו מלחמת כישוף – אז נראה מי ינצח. המתן עד שאחזור לאיתני ואראה לך מה רב כוחי."
אמר לו הבעש"ט: "כדברך נעשה. אבל כעת ממהר אני לדרכי. בתאריך שאקבע אסוף את כל חבריך המכשפים וגם אני אאסוף את התלמידים שלי, ואז נראה מי כוחו גדול יותר. רק זאת עליך לדעת – אני איני מכשף כלל. איש קדוש אני, 'בעל-שם' היודע פרק בשמות הקדושים ובחכמת הנסתר, ואיני ירא מכישופים."
לאחר שקבעו יום לפגישתם נתן הבעש"ט עירבון כדי להבטיח כי יעמוד בדיבורו ויבוא.
כשהגיע היום המיועד בא הבעש"ט עם תלמידיו אל שדה רחב ידיים. עשה הבעש"ט עיגול על הארץ ובתוכו עשה עיגול נוסף. הוא נכנס אל העיגול הפנימי והתלמידים עמדו בעיגול החיצוני. וכך אמר להם הבעש"ט: "היזהרו והביטו בפניי כל העת. ואם תראו איזה שינוי על פניי מיד תהרהרו כולכם הרהורי תשובה וחרטה. והעיקר שלא תסיחו דעכם ממני אפילו לרגע."
גם האדון המכשף בא לאותו המקום עם חבריו המכשפים, וגם הם עשו עיגול על הארץ, וכך עמדו אלו כנגד אלו כל אותו היום.
שלח האדון המכשף כמראה נחשים ושרפים ובהמות וחיות יער נוראות, ובאו החיות לבלוע את הבעש"ט וחבריו. וכשבאו החיות אל העיגול החיצוני התבטלו ונעלמו מיד ולא נשאר מהן שריד. שוב שלח המכשף עדת כלבים, והוסיף לשלוח נחשים ולא יכלו החיות לעבור את העיגול. אז חגר המכשף את שארית כוחו ושלח עדר גדול של חזירי יער. געו החזירים בקול נורא וזרקו אש מפיהם ובאו ועברו את העיגול הראשון. אז ראו התלמידים שינוי בפניו של הבעש"ט ומיד הרהרו הרהורי תשובה והתפללו בלב שלם. ובעזרת השם, כשבאו החזירים אל העיגול הפנימי לא נשאר מהם דבר.
שלוש פעמים שלח המכשף עדת חזירים, ושלוש פעמים לא עלה הדבר בידו. אז אמר המכשף: "עכשיו רואה אני כי אפס כוחי כנגדך, ועתה – קח את נפשי, כי ידעתי שאתה תמיתני ולא אנצל מידך."
אמר לו הבעש"ט: "הלוא אמרתי לך כי איני מכשף כמוך. אם הייתי רוצה לקחת את נפשך כבר היית הופך לפגר עוד בטרם ראית את פניי, וגם יכולתי להורגך אז בלילה. אבל הותרתי אותך בעולם כדי שתדע כי יש אלוהים בארץ, שכל העובדים אותו באמת לא יפחדו ממכשפים. ובכל זאת, כדי שאראה לך את כוח השם וגבורתו בלי כל מאמץ – הרם עיניך למרום והבט אל טוהר השמים." מיד כשעשה כך המכשף, באו במעופה שני עורבים וכל אחד מהם ניקר אחת מעיניו. נשאר המכשף עיוור כל ימיו וגם כוח הכישוף ניטל ממנו, כדי שלא יוכל להרע עוד לעולם.
מלחמת הכישוף
נושאים:
