"המגיד מדוּבְּנָה", הרב יעקב קרַנְץ, הגיע אל עיר אחת, ושם דרש את דרשותיו במשך כמה ימים.
בתוך כך נודע, כי החוזה מלוּבְּלין הגיע אף הוא לאותה העיר. עזבו כולם את המגיד מדובּנה ודרשותיו, והלכו אל החוזה. כשראה המגיד כי נותר לבדו, הלך גם הוא אל החוזה.
כשבא אל החוזה, בירכו איש את רעהו לשלום. ראה המגיד מדובנה והנה שולחנו של החוזה מלא מעות, מכספי פדיון נפש שנתנו אנשי העיר לרבי, כדי שיתפלל על נפשם.
אמר המגיד: "כיצד ייתכן שאני עומד ודורש לפניהם כבר כמה ימים, ועדיין לא נתנו לי מעות, ואילו אתה – זה עתה הגעת וכבר נתנו לך הרבה מעות?"
ענה לו החוזה: "שנינו יודעים כיצד להשפיע על לבם של השומעים, עד שכל מה שנמצא בלבנו הופך להיות גם מה שבלבם.
אני שונא את המעות. דבר זה נכנס בלבם והם כולם נהפכים לשונאי מעות. לכן הם מביאים את כספם אליי.
ואולם אתה – אוהב אתה את הכסף. מצליח אתה להשפיע עליהם שגם הם יאהבו את הכסף. זו הסיבה שבגללה אינם רוצים לתת לך את מעותיהם."
הכסף אינו בלבי
נושאים: