ללמד זכות בבית דין של מעלה

גביר אחד נכבד וידוע היה מושל על מחוז גדול ובו יהודים רבים. בכל חודש היה הגביר שולח ממון רב לחצרו של הרב הגדול רבי ישראל מרוּזִ'ין בימי זקנתו. יום אחד גזר הגביר על כל דיירי הכפרים שהיו נתונים לשלטונו להעתיק את מקום מושבם למחוז אחר.
זעקו היהודים לפניו, אך תחנוניהם לא נענו. במר נפשם נסעו אל הרבי, שכבר היה באותה העת בסדיגורה, בתקווה שידבר עם הגביר ויושיעם מצרתם. שלח הרבי שליחים לקרוא אל הגביר, אך הגביר סירב לשמוע והתעלם מקריאתו.
שוב קרא הרבי אל הגביר, ושוב אטם הגביר את אוזניו. כאשר שלח הרבי שליחים בשלישית, אמר הגביר בכעס: "כפי שאני אינני מתעסק בענייניו של הרבי, כך אל לו לרבי להתעסק בעניינים שלי."
שמע זאת הרבי מרוז'ין ומלמל בלשון אשכנז: "נו-נו…" לא חלפו ימים רבים והגביר החל לרדת מנכסיו עד שהתרושש ונעשה עני. לבסוף חלה ונפל למשכב. רופאים רבים ניסו לרפאו אך ללא הועיל. בצר לו ביקש שיסיעוהו אל הרב הקדוש.
הגיע הגביר אל בית הרבי, נעמד מחוץ לשער ולא היה בו כוח להיכנס פנימה. כעבור זמן מה יצא לקראתו ר' ישראל, הביט בפניו רגעים אחדים, פנה וחזר לביתו. שב הגביר לביתו חלוש ותשוש, וכעבור ימים אחדים נפטר.
ערב שבת אחד, זמן רב לאחר מות הגביר, ביקש ר' ישראל מהגבאים שיעמידו על השולחן יין לכבודו של הגביר. תמהו הגבאים על בקשתו של רבם שהרי ידעו כי כבר נפטר הגביר, שתקו ולא אמרו דבר.
שוב דרש הרבי להעמיד יין על השולחן לכבודו של הגביר. נבוכו הגבאים ואמרו לרבם: "האם אינך יודע כי כבר נפטר הגביר לבית עולמים?"
ענה להם רבי ישראל: "סבורים אתם שאינני יודע שנפטר הגביר? מובן שאני יודע, ואולם הטו אוזניכם ושמעו את הדבר אשר אספר לכם: כאשר אדם מסתלק מהעולם הזה, הזכות בידו לעבור על פני שלושה בתי דין: תחילה מגיע הוא אל בית הדין של המלאכים שאינם יודעים כלל טעם חטא מהו, שם הוא נידון בחומרה רבה. אם רוצה הוא וה' בעזרו, זכאי הנפטר לעמוד לדין נוסף בפני בית הדין של הצדיקים שכבר עברו לחיי עולם הבא. אלו דנים אותו בחומרה פחותה מזו של המלאכים, אך גם הם לא מקלים יותר מדי, שהרי כבר הספיקו הצדיקים לשכוח את היצר הרע וניסיונותיו. אם רוצה הנפטר וה' בעזרו, מוליכים אותו לבית דין שלישי, שם הוא עומד בפני צדיקים שעודם חיים בעולם הזה. צדיקים אלה מכירים היטב את הטרדות הרבות שבעולם הזה, ועל כן הם מקלים גדולים."
קם מרן הקדוש ר' ישראל על רגליו ואמר בזו הלשון: "גלוי וידוע שאני אחד מדייני בית הדין השלישי! דעו לכם כי כאשר נפטר אותו הגביר הגיע לדין לפניי, ואני דנתי אותו לכף זכות! על כן העמידו על השולחן יין לכבודו."