הקטינקע

פעם אחת הגיעה אישה עקרה אל רבי ישראל, המגיד מקוֹזניץ' וביקשה ממנו שיברך אותה בבן.
אמר לה המגיד: "גם אמי היתה עקרה וגם היא הלכה אל הרבי – אל הבעל שם טוב – שיברך אותה בבן. שאל אותה הבעש"ט: 'מה תתני לי בעבור הברכה?' והיא השיבה, 'אישה ענייה אני, ואין לי כלום מלבד קָטינקֶע – מעיל פרווה קטן.' אמר לה הבעש"ט שתביא לו את הקטינקע, ותזכה על ידי כך לבן."
הוסיף המגיד וסיפר: "עד שהביאה אמי את הקטינקע מביתה, כבר נסע הבעש"ט חזרה אל מֶזִ'יבּוּז', עירו. נסעה אמי מעיר לעיר בעוני גדול עד שהגיעה למז'יבוז'. כשבאה סוף-סוף אל הבעש"ט, הוא קיבל ממנה את הבגד, תלה אותו על הקיר וביקש כי כשתזכה בקרוב בבן תקרא את שמו 'ישראל', כשמו. וכך היה."
כששמעה האישה העקרה את סיפורו של המגיד מקוז'ניץ אמרה: "אם כך, אביא לך גם אני איזה בגד מביתי, כדי שגם אני אזכה בבן."
"אין בכך טעם," אמר המגיד, "הרי אמי לא ידעה את הסיפור על הקטינקע, אלא מעצמה עשתה מה שעשתה, ואילו את כבר שמעת את הסיפור."