פעם אחת ראה "היהודי הקדוש" מפּשיסחָה ברוח הקודש, כי המגיד מקוֹזְ'ניץ חולה מאוד ומצבו מסוכן. מיד קרא לשניים מאנשיו, ששמם הפרטי שמואל – רבי שמואל יֶדלינסְקֶר ורבי שמואל סֶקשינֶר – שהיו בעלי כשרון גדול בשירה וניגון. כשבאו לפניו, ציווה עליהם שיסעו לקוז'ניץ. "אם תמצאו עוד את המגיד בחיים, קבלו שם את השבת בניגון," אמר להם "היהודי".
מיד קיימו את דבריו ונסעו לקוז'ניץ, ומצאו כי המגיד עודו חי. שאל אותם המגיד: "מנין באתם?" – "'היהודי' שלח אותנו לכאן," ענו.
הוסיף ר' שמואל ידלינסקר ואמר: "ואני יודע לשיר."
כיבד אותו המגיד בהובלת התפילה של קבלת השבת, ור' שמואל סקשינר עמד לצד חברו וסייע לו בשירתו.
כאשר שמע המגיד מקוז'ניץ את ניגוניהם ושירתם הוטב מצבו. וככל שהמשיכו ושרו כך הרגיש כי שבה אליו בריאותו, וכי הניגונים הם התרופה הראויה למחלתו.
אחר כך אמר המגיד: "בראייתו הבהירה ידע 'היהודי' כי זכיתי להלך בכל העולמות העליונים, אך אל עולם הניגון לא הגעתי. בשל כך שלח לי את שני אנשיו, כדי שיחזירו אותי אל העולם הזה על ידי ניגוניהם."
הניגון המרפא
