רבי לֵייבּ שָֹרֵה'ס נהג לומר על אותם רבנים האומרים דברי תורה:
"כיצד יכולים 'לומר' תורה? הלוא צריך האדם להשגיח שכל מעשיו והתנהגותו יהיו תורה, עד שהוא בעצמו יהיה תורה.
ואם ילך בכל דרכיו על פי התורה אז יִלמדו אחרים מכל מעשיו – מהתנהגותו, מתנועותיו, מדיבורו ומדבקותו בהשם."
הנה כך כתוב: "אֵין אֹמֶר וְאֵין דְּבָרִים בְּלִי נִשְׁמָע קוֹלָם." אולם אנשים אלה, אפילו בלי שיאמרו דבר – "בְּכָל הָאָרֶץ יָצָא קַוָּם וּבִקְצֵה תֵבֵל מִלֵּיהֶם…" (תהלים יט, ד-ה)
וכך היה אומר ר' לייבּ: "לא באתי אל רבי, המגיד ממזריטש, כדי לשמוע ממנו דברי תורה. באתי כדי לראות איך הוא פושט את גרביו ואיך לובשם."