ציזְיָה-חנה הייתה בתו של הצדיק רבי זאב-ווֹלף מטשֶרני-אוֹסְטרהָא. גם בעלה, רבי ישראל אברהם היה בנם של צדיקים, ואביו היה רבי זושא מאַניפּוֹלי.
זמן לא רב לאחר שעלה אביה לארץ ישראל נפטר בעלה, ונותרה ציזיה-חנה לבדה. באותן השנים החלה לנהוג בעצמה כאדמו"ר, ובשעת הסעודה השלישית בשבת ערכה סעודה בראש החסידים ואמרה דברי תורה.
חסידים רבים נהרו אליה, ופעם אחת בא גם רבי מרדכי מצֶ'רנוֹבּיל אל שולחנה. עשרים ותשע שנים כיהנה כאדמו"רית, ואחר כך עזבה את עירה ועלתה לארץ ישראל. כשש שנים גרה בארץ ישראל עד שנהרגה ברעידת האדמה הגדולה שהתחוללה בשנת תקצ"ז, ונקברה בחלקת צדיקי החסידות בבית העלמין שבעיר טבריה.
האדמו"רית
נושאים:
