היום שאחרי החסידות

נושאים:

רבי שמחה בונים מפשיסחה לן בלילה אצל רבו, היהודי הקדוש, וראה שרבו אינו נרדם אלא רק חושב לעצמו וגונח.
שאל אותו ר' שמחה: "למה כבודו גונח כל כך?" ענה לו היהודי הקדוש: "חשבתי על הנהגתם של ישראל. אחרי משה רבנו באו השופטים, אחריהם הנביאים, אחריהם אנשי כנסת הגדולה, אחריהם תנאים, אמוראים, ופוסקים, ואחריהם מגידים ומוכיחים, וכשהתרבו המוכיחים שלא פעלו לשם שמים באו הרבנים החסידיים. וכשמתבוננים בהיסטוריה אפשר לראות שגם ההנהגה שלנו תתקלקל ותאבד, ומה יהיה על עם ישראל?"

כל מנהיגות בהיסטוריה של עם ישראל מיצתה את עצמה ופינתה את מקומה למנהיגות שאחריה. היהודי הקדוש תוהה וחושש מה יהיה אחרי שרבני החסידות יאבדו את כוחם המוסרי.

בסיפור שלפנינו יש מודעות היסטורית גבוהה ותחושת אחריות לעתיד. היהודי הקדוש מתבונן על העבר היהודי ורואה כיצד דפוסי המנהיגות בעם ישראל מתחלפים מפעם לפעם. את סיומו של השלב האחרון הוא מייחס לירידה מוסרית ורוחנית של המנהיגים שלפניו, המוכיחים שלא שימשו לשם שמים. מכאן הוא מבין שכל תנועת הנהגה רוחנית צפויה להגיע אל סופה. מבעד לדאגתו לעתיד של עם ישראל ניתן לחוש גם את הצער שלו על מותו הבלתי נמנע של עידן החסידות שהוא חלק ממנו, משום שהוא מבין שגם החסידים נדונים לירידה מוסרית. ואולי הוא חש שהסוף של החסידות קרוב מתמיד?

פילוסופים של ההיסטוריה נוהגים לראות את ימיהם שלהם כסוף ההיסטוריה, השלב האחרון של ההתפתחות. האם אנחנו יכולים לדמיין את ירידתנו מעל במת ההיסטוריה לטובת הבאים אחרינו?

משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ, וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים, וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים, וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה.
משנה, אבות, פרק א משנה א