תן וקח

נושאים:

צדקה וגמילות חסדים

אמר רבי יצחק מזידיטשוב:
אדם צריך לתת ולקחת, ומי שאינו משפיע ומקבל הרי זה אילן סרק.
הנה גן עדן נקרא "גן", ראשי התיבות של המילים ביידיש: "גיבּ – נֵעם", תן וקח. אם כך תנהג, הרי חלקך בגן עדן, ואם לאו – אילן סרק אתה.

"תן וקח" – זוהי הססמה שטבע ר' יצחק מזידיטשוב, ואף כינה את מי שלא נוהג כך "אילן סרק".

אמירתו של ר' יצחק מזידיטשוב יכולה להתפרש בדרכים שונות. בסיפור המקורי מוסיף המלקט כי הרבי "אמר זאת… כלפי העשירים שלא יקפצו את ידיהם מן הצדקה, ויתנו – וממילא גם יקחו." ובמילים אחרות – הנתינה (נתינת הצדקה) היא גם "לקיחה" כי הנותן זוכה ומקבל על ידי כך, שהרי שכר המצווה – ערכו גבוה יותר מערך הכסף.
ההשוואה לגן עדן מתבססת על משחק מילים ביידיש, המרכיב את המילה "גן". ייתכן ופירוש העניין הוא כי עצים המניבים פירות ואינם "אילנות סרק" עסוקים ב"נתינה", ולא רק ב"לקיחה".
המלקט כותב פירוש נוסף על פי הקבלה, ומזכיר כי בזוהר מופיע "גן העדן התחתון", שאליו מגיעים דווקא אנשים שעודם חיים, ובו הם "נותנים ומקבלים", כלשון הזוהר – נותנים את מעשיהם הטובים ומקבלים "ריח טוב" מעצי הגן הנפלא.
נראה כי המסר המרכזי עוסק בכך שחיים ראויים הם אלו שיש בהם נתינה רבה לזולת, אך גם "לקיחה", כלומר תענוג וסיפוק המלווים את הנתינה.

בטו בשבט אנו מתייחסים לטבע ולעצים שבו. הסיפור יוצר הבחנה בין 2 סוגי עצים אבל גם בין 2 סוגי אנשים. ואם נחבר נגלה שגם כלפי הטבע אנחנו לעיתים צריכים לתת ולא רק לקבל.