הבעל שם טוב הגיע לעיר אחת סמוך לראש השנה, ושאל את אנשי העיר מי הוא בעל התפילה המשמש אצלם חזן בימים הנוראים.
השיבו האנשים כי רבה של העיר הוא.
ביקש הבעש"ט שיגידו לו כיצד נוהג האיש בתפילתו. השיבו לו: "ביום הכיפורים הרב אומר את תפילת הווידוי (שבה מזכיר הקהל את חטאיו ועוונותיו) בניגונים שמחים מאוד".
שלח הבעש"ט לקרוא לאותו הרב, ושאל אותו על מעשה משונה זה. השיב הרב: "עבד המלך, הגורף את צינורות מי השופכין ומנקה את החצר מן הלכלוך, אם הוא אוהב את המלך מאוד הרי הוא מלא שמחה בזמן שהוא מנקה, ואפילו שר ומזמר מרוב שמחתו. שמח הוא לעשות נחת רוח למלכו האהוב".
כששמע זאת הבעש"ט אמר: "יהי חלקי עמכם".