שיכור צדיק

פעם אחת פקדה מגֵפת הכולרה את קהילות ישראל. באו אל הבעל שם טוב וביקשו ממנו שיתפלל אל השם שיסיר מהם את קללת המוות.
אמר להם הבעש"ט: "בכפר פלוני במרחק של כמה פרסאות מכאן יש אדם ששמו ושמו אביו הם כך וכך. סעו לשם וחפשו אותו. כאשר תמצאוהו אל תרפו ממנו עד שיבטיח לכם ויאמר: 'בעזרת השם תסור מכם הצרה הזאת.'"
נסעו האנשים אל הכפר וחשבו בלבם: "ודאי צדיק גדול וקדוש הוא איש זה, אם רבנו הבעש"ט מאמין שגזֵרותיו של האיש מתקיימות."
כשבאו אל הכפר שאלו: "היכן ביתו של הקדוש פלוני בן פלוני?" אמרו להם: "אין כאן אדם קדוש שזה שמו."
תמהו האנשים מאוד, אך בטחו ברבם והוסיפו לשאול: "שמא יש כאן אדם אחר ששמו ושם אביו כך?"
לא ידעו אנשי הכפר לענות להם, עד שאמר אחד מן הכפריים: "יש כאן שיכור אחד בשם זה. ומה תרצו ממנו – ודאי שוכב הוא כעת על מיטתו ולא מבדיל בין ימינו לשמאלו."
הלכו האנשים אל ביתו של השיכור, וכשפתחה אשתו את הדלת סיפרו לה כי רבם הקדוש מן העיר מז'יבוז' שלח אותם אל בעלה.
אמרה האישה: "צחוק עשה מכם רבכם, הלוא תראו בעצמכם כי בעלי שיכור וישן על מיטתו." אז הוסיפה וסיפרה במרירות כי בעלה היה עשיר מופלג, אלא שהפך שיכור מועד ונעשה עני. שותה וישן, ישן ושותה. כשהוא מקיץ משנתו הוא נוהג מיד לקחת את בקבוק היין-שרף ולשתות אותו עד שהוא נופל ונרדם שוב. כך מנהגו כבר שנים רבות. "אם תרצו לדבר עמו, עשו זאת מיד כשיתעורר משנתו, כי מיד יתחיל שוב לשתות עד שיירדם."
התפלאו האנשים על דבריה, ושוב שאלו את האישה על התנהגותו של בעלה, אך לא שמעו ממנה שום דבר שיש בו כדי להעיד על מעלות טובות או שמץ של קדושה. ואולם, כיוון שהאמינו לדברים שאמר להם רבם חיכו בסבלנות עד שניעור השיכור משנתו.
ברגע שהתעורר, מיהר השיכור לשלוח ידו אל בקבוק היין, אך האנשים עצרו בעדו ואמרו לו: "נשלחנו אליך כדי שתבקש מהשם יתברך שיסיר מעלינו את קללת המגפה."
"אני צמא," השיב להם השיכור, "הניחו לי ואשתה תחילה מעט יין-שרף."
"לא נניח לך לשתות עד שתענה לבקשתנו ותגזור שתסור המגפה," אמרו לו.
הסכים השיכור ואמר: "הקדוש ברוך הוא ברחמיו יסיר מעליכם את המחלה. ועכשיו, הניחו לי."
כשחזרו החסידים אל מזי'בוז' נודע להם, כי באותו הרגע שהוציא השיכור את המלים מפיו, נעצרה המגפה. באו החסידים אל הבעש"ט רבם, סיפרו לו על שאירע וביקשו שיסביר להם כיצד ייתכן הדבר ששיכור בזוי ופשוט עצר את המגפה.
פתח הבעש"ט וסיפר:
"ראו מה כוחה של מצווה אחת. הנה אדם זה היה סוחר גדול, עשיר מופלג, ואף יפה תואר ויפה מראה. פעם אחת הזדמן אל ביתה של גויה אחת, אלמנתו של אחד משרי המלכות. בראותה את יופיו חמדה אותו בלבה ואמרה לו: "אתה תהיה לי לאיש, ואני אהיה לך לאשה. ולמה לך אשתך זו? הלוא אם תתרצה לי, כל כספי וזהבי, כל אוצרותיי, ביתי ושדותיי – לך הם. אם תהיה לי לבעל, תהיה לשר בין השרים ועוד תעלה עליהם בגלל חכמתך הרבה."
אמר לה האיש: "לא אסכים, אלא אם תכיני עבורי משתה גדול ובו תכנסי שרים רבים ונכבדים, כדי שיכירו אותי מכאן ואילך וידעו כי הפכתי לשר חשוב ורם מעלה."
הסכימה האלמנה, וביום המיועד ערכה משתה גדול ובאו אליו שרים רבים. עם עלות השחר הסתיים המשתה והקרואים הלכו לביתם.
טרם הלך האיש אל חדר משכבה של האלמנה להיות עמה, יצא תחילה אל חצר הארמון להתפנות לצרכיו.
והנה שמע קולות אנחה ויללות. יהודים היו אסורים שם, בשל המכס שלא שילמו לאלמנה בזמן שנקבה להם. שמע האיש את קולם של היהודים שהיו קוראים: "אוי, אוי. רחמו עלינו," קרב אליהם ושאל אותם על סיבת מאסרם. אז נהפכו רחמיו עליהם ומיד הלך אל האלמנה וציווה עליה שתשחרר את השבויים. כששחרה אותם האלמנה, לקח האיש עגלה וסוסים והושיב את השבויים עליה, ושלחם לביתם בשלום.
כך קיים האיש את מצוות "פדיון שבויים". אך כידוע, "מִּצְוָה גּוֹרֶרֶת מִצְוָה" (משנה, אבות, פרק ד משנה ב), וכיוון שעשה מצווה אחת נטה לבו אל המצוות. כעת חשב: "כיצד אשכב עם אישה גויה ואחטא לאלוהים?" ואז מיהר, לקח עגלה וסוסים טובים וברח משם.
באותה העת פסקו את דינו של האיש בשמים, כי כיוון שעסק בפדיון שבויים ועמד בניסיון החטא, ראוי לו שיהיה צדיק שכל מה שיגזור – יהיו בית דין של מעלה מקיימים.
מיד נעשה רעש ומהומה בעולמות העליונים, שהנה כעת יוכל אדם זה לבטל את כל הגזֵרות עד שתתבטל מידת הדין מן העולם. קטרגה עליו מידת הדין, שייעשה האיש שיכור נצחי, וישתה וישתכר ללא הפסק עד שלא יֵדע מה נעשה בעולם.
"כעת יודעים אתם," אמר הבעש"ט, "מדוע מתקיימים דבריו של שיכור זה. באמת סכנה גדולה לבקש ממנו שיגזור על בית הדין שבשמים, אך לדבר הנוגע לכלל אחינו בני ישראל – מוכרחים היינו לכך. ועכשיו – דעו וראו מה כוחה של מצווה אחת."