ריבלה והבעש"ט

פעם אחת נסע הבעש"ט ובא אל העיר סַטנוֹב, וראה כי אור גדול שורה על העיר. מיד עמד וצפה, וראה כי האור שורה על אישה אחת שגרה בעיר זו. כשנכנס לעיר, באו נכבדי הקהל לקבל את פניו.
אמר להם הבעש"ט: "בושו והיכלמו, כי ראיתי אור שורה בעירכם דווקא על אישה ולא על איש."
אחר כך שאל: "הידוע לכם על איזו אישה שורה האור אשר ראיתי?"
אמרו לו אנשי העיר: "בוודאי, זו האישה הנקראת 'די פְרוּמֶה ריבלֶה'", כלומר "ריבלה הצדקנית".
רצה הבעש"ט לשלוח לקרוא לה. אמרו לו האנשים: "אין צורך שתקרא לה. ודאי מעצמה תבוא לפניך לבקש ממך תרומה, כי עסקנית במצוות היא."
למחרת, לאחר תפילת שחרית, אמר הבעש"ט: "אני רואה כי ריבלה הולכת ובאה, ואני רואה כי קבעה בלבה שלא תיקח ממני פחות מארבעים זהובים. ואתם – ראו מה שאעשה עמה."
כשבאה ריבלה לפני הבעש"ט, אמרה: "יש כאן כמה עניים חולים, על כן ייתן אדוני תרומה הגונה." נתן הבעש"ט מטבע קטן אחד. שתקה ריבלה, והניעה את ידה כמי שאינה מוכנה לקבל את הכסף. הוסיף הבעש"ט מטבע נוסף, ושוב סירבה ריבלה ולא לקחה.
אמר הבעש"ט: "ומי שמך להיות גבאית צדקה? את מינית את עצמך ואת גונבת מקופות הצדקה." שתקה ריבלה ולא השיבה כלום. ענוותנית הייתה מאוד ורוחה הייתה שפלה. לפיכך, ניכר היה כי דבריו של הבעש"ט לא עשו עליה שום רושם, ולא ניכר כעס על פניה. כך עמדה ריבלה ולא זזה ממקומה, עד שנאלץ הבעש"ט לתת לה ארבעים זהובים.
לעת ערב באה אליו ואמרה: "רופא אחד יש כאן והוא חולה מאוד. התפלל עליו שיחיה, כי מצבו מסוכן."
אמר הבעש"ט: "ומה רע כי יחסר העולם נואף אחד?"
אמרה לו: "ומי אמר לך שנואף הוא?" פנה הבעש"ט אל האנשים שעמדו שם ואמר: "הצודק אני? אִמרו לה כי אמת דיברתי."
המשיכה ריבלה ואמרה: "שתי תשובות יש בדבר שאמרת. ראשית – אין עדים על חטאיו. ובנוסף לכך – רופא זה עם-הארץ הוא ואינו יודע תורה. אילו היה יודע את חומרת העוון לא היה חוטא."
רצונו של הבעש"ט היה שתאמר ריבלה דברים אלו, כי ידע הבעש"ט שיש קטרוג בשמים על הרופא החוטא, ומידת הדין שורה עליו. לכן רצה הבעש"ט שתמליץ ריבלה טובות על הרופא. לא עברו ימים מרובים עד שהתרפא הרופא וקם מחוליו.