בערב שבת בא רבי משה מקוּבּרין אל עירו של רבי ישראל מרוּז'ין. עם כניסת השבת לבש ר' משה בגדי שבת, והלך אל ביתו של הרבי מרוז'ין. כשנכנס, מצא את הרבי עומד ומקטרתו בידו, ועשן רב עולה ממנה, "כְּעֶשֶׁן הַכִּבְשָׁן" (שמות יט, יח).
כשראה את האורח, פתח הרבי מרוז'ין וסיפר:
"מעשה באחד שהיה תועה ביער סמוך לכניסת השבת, ולא מצא את דרכו. לפתע ראה האיש מרחוק בית אחד, ונכנס אליו. כשנכנס, ראה כי אין זה אלא ביתו של שודד איום ונורא, ועל השולחן שלפניו מונח רובהו של השודד. חשב האיש, אם אברח יירה בי השודד ברובהו. אם אשאר כאן, גם זו סכנה גדולה. מוטב שאקח את הרובה שעל השולחן ואירה בו. אם אצליח ואהרוג את השודד – מה טוב. ואף אם לא אצליח, יתמלא הבית עשן מן הירייה וכך אוכל להימלט."
כשסיים הרבי את סיפורו, הניח את מקטרתו מידו ואמר: "שַבֶּעס", שבת שלום.
מקטרתו של הרבי
נושאים:
