מעשי קטנות באיסטנבול

בדרכו אל ארץ ישראל שהה רבי נחמן מברסלב בעיר איסטנבול. בכל אותם הימים התנהג ר' נחמן בצורה משונה מאוד, ועשה כל מיני מעשי "קַטנוּת" – הלך יחף, בלי חגורה ובלי כובע לראשו, על גופו לבש מין בִּטנה שנפרמה מאחד מבגדיו, וכך היה הולך בשוק כדרכם של נערים, הרצים בשוק ומצחקקים. גם היה עושה "מלחמות" ומשחק עם רעיו בתכסיסי מלחמה. היו מכנים את האחד "צרפת", והשני בשם אומה אחרת – כשם האומות שהיו נלחמות בנפוליאון באותן השנים – וכך היו משחקים.
באותם הימים הגיעה לאיסטנבול ספינה עם יהודים, וביניהם רבם של עדת חסידים, רבי זאב וולף מטשרני-אוסטרהא. כששמע ר' זאב כי ר' נחמן נמצא בעיר, שלח לקרוא לו שיבוא לאכסניה שלו, ויקבל שם את פניו באהבה וכך יוכלו לגור יחד. ולא רצה ר' נחמן לבוא אל מקומו של ר' זאב, אלא נותר בביתו ואמר: "כאן טוב לי."
לא עברו ימים רבים, ומגפת הדבר הכתה בעיר, והגיעה גם אל ה"חאן" – האכסניה שבה שהה ר' נחמן. בשל כך נאלץ לעזוב את המקום ולבוא אל האכסניה שבה שהה ר' זאב. כשבא, עשה ר' זאב סעודה גדולה לכבודו, ונהג בו כבוד גדול מאוד. למרות זאת, עשה ר' נחמן כמה מעשים שהיו נגד רצונו של ר' זאב. ואולם, "אהבה מקלקלת את השורה" (בראשית רבה פרשה נה), ובשל האהבה לא הביט ר' זאב על מעשים אלו, אף שהתפלא עליהם מאוד.
וכך נהג ר' נחמן – בכל עת שהיה ר' זאב מתפלל ועובר לפני התפילה כחזן בימי השבת, היה הוא מתיישב בחדר התפילה ואוכל. נוהג היה להתפלל מוקדם יותר, עד שבשעת תפילתו של ר' זאב היה ר' נחמן יושב ואוכל את סעודתו באותו החדר. וכך עשה בסעודת ליל שבת, ובסעודת שחרית ובסעודה השלישית.
בשעת הסעודה השלישית, לקראת צאת השבת, הזדרז ר' נחמן לסיים את הסעודה, ובירך ברכת המזון. באותה השעה החל ר' זאב לערוך את סעודת השבת, באריכות וביישוב הדעת כדרכם של צדיקים חסידיים מפורסמים. בינתיים, שלח ר' נחמן לבדוק אם כבר יצאו הכוכבים ושבת יצאה, התפלל ערבית וערך את ההבדלה. אחר כך הדליק את מקטרתו, ובלי שלבש את כובעו ומעילו כנהוג, נכנס אל החדר שבו ערך ר' זאב את סעודתו והמקטרת בידו. מיד פנה אליו ר' זאב בכבוד רב, מיהר לברך ברכת המזון ולהוציא בעצמו את השבת, ואחר כך דיברו ביניהם כמעט כל הלילה באהבה גדולה.
בכל אותם הימים המשיך ר' נחמן להתנהג ב"קַטנוּת" ובדרך ביזיון. כך נהג גם כשהלך אל קברו של הצדיק רבי נפתלי כ"ץ, שנפטר בדרכו לארץ ישראל ונקבר באיסטנבול. וכשחזר מן הקבר נפל פתאום על הארץ ושכב כך כמה שעות. אחר כך הניחו אותו על המיטה ושכב כל הלילה ולמחרת, עד אמצע היום. כל אותו הזמן לא זע ר' נחמן והיה נראה כמי שיצאה נשמתו, עד שבעזרת השם קם ממיטתו וחזר לאיתנו.
אחר כך רמז ר' נחמן, כי בימים שהיה באיסטנבול ריחפה מעליו סכנה גדולה, עד שהיה סבור שלא יצא עוד מעיר זו, אלא ימות בה. והשם יתברך עשה עמו נסים רבים, עד שניצל מן הסכנות. וכל מעשי הקטנות שעשה הועילו לו מאוד שיישאר בחיים.
לאחר מכן המשיך ר' נחמן בנסיעתו אל ארץ ישראל, ובא אליה בשלום. לימים אמר ר' נחמן, כי כל כך הרגיל את עצמו בכל אותם הימים לעשות מעשי קטנות וביזיון, עד שכאשר בא אל ארץ ישראל רוצה היה להשליך מעליו התנהגות זו והיה קשה עליו הדבר מאוד. וכל פרשת נסיעתו והדרך בה נהג – הלוא ידוע כי לא עמד ר' נחמן על מדרגה אחת, אלא היה עולה ממדרגה אל מדרגה. וכדי שניתן יהיה לעלות אל מדרגה גבוהה יותר, יש לרדת תחילה ולהיות איש פשוט לגמרי. בשל כך עושה היה מעשי קטנות, כי חכם גדול היה בעניינים אלו – "וְעָמֹק עָמֹק מִי יִמְצָאֶנּוּ" (קהלת ז, כד).